Page 103 - 9322
P. 103
המורדת — אל החופש בברלין |103
זאת היתה מערבולת שעתידה להימשך חודשים ,וגם אז לדעוך
רק חלקית .פתאום מצאתי את עצמי מלהטטת בין כמה ראיונות מדי
יום .העובדה שהייתי פתאום בת־זיהוי צרמה לי ,לא רק במובן הכללי,
אלא גם באופן שבו פנו אליי בתור לקנות קפה או כשישבתי עם בני
ברכבת התחתית .הדבר המפחיד היה שאף פעם לא ידעתי אם האיש
שפונה אליי רוצה לשבח או לגנות אותי .כשלאנשים רבים כל כך יש
המון רעיונות קריקטוריים על אודותייך ,חיוביים או שליליים ,את
מתחילה לאבד אחיזה בתחושת העצמי שטיפחת בזהירות ,ובמקום
זאת מתחילה לראות את עצמך רק בראי השלכותיהם .עד מהרה הגיעו
איומים לפגוע בי מח ֵברים בקהילה שלי; מישהו העביר אליי שיחה
ביידיש בנוגע לשאלה ,אם ההלכה מתירה להרוג לשם שמים .דודים
ובני דודים שהיה לי רק קשר זעום איתם בילדותי כתבו לי פתאום
מכתבים שקוראים לי להתאבד .לא הצלחתי עוד לאכול או לישון.
יותר מתמיד הייתי מוכרחה להתרחק מניו יורק.
זה עמד להתאפשר כעבור זמן קצר ,כי עכשיו היה לי כסף בחשבון
הבנק שלי .מספיק לזמן רב .חיי השתנו בן לילה ,רק שהגרסה
החדשה לא היתה בהכרח מושכת יותר מן הישנה .הוזמנתי למסיבות
אקסקלוסיביות באתרים מפוארים; מצאתי את עצמי מוקפת אנשים
חשובים ומפורסמים והמוני מזדנבים ומתרפסים שהעריצו אותם.
הכסף העניק לי לגיטימציה ,ופתאום כולם רצו להיות חברים שלי.
לא היתה לי שום אפשרות ִלצפות את זה ,אבל ההון החברתי החדש
הזה הרס אותי יותר משהרסה אותי בדידותי הכפויה .העולם החברתי
הזה נראה לי כוזב ומסוכן ,ולא יכולתי — לא הייתי מוכנה להאמין —
שזאת האפשרות השנייה ,שזאת צורת הנחמה שאחרים מסתפקים בה.
מוכרח להיות שם בחוץ משהו טוב מזה ,משהו עמוק ומשמעותי יותר.
לא שכחתי שהבטחתי לעצמי לחפש אותו .בקרוב .בקשת הגירושים
הוגשה לבית המשפט; בתוך שבועות ספורים היינו אמורות לקבל את
פסיקתו.
ואכן ,בערב פסח ,2012חג שלא חגגתי עוד אבל רוחו עדיין היתה
נהירה לי ,קיבלתי מעורכת הדין שלי במייל פסיקה חתומה ומאושרת.
"עכשיו את יכולה להתחתן!" היא כתבה" .סתם צוחקת!"
