Page 104 - 9322

‫‪ 104‬דבורה פלדמן|‬

‫הייתי חופשייה‪ .‬הייתי באמת חופשייה‪ .‬בערב החג המציין את צאת‬
‫עם ישראל מעבדות לחירות‪ ,‬הוכרז על שחרורה של אישה יהודייה‬

‫אחת‪ .‬לא היה עוד דבר שיחצוץ ביני לבין עתידי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬דבר מלבד הדרישה התקנית שאגור ברדיוס של כשעתיים‬
‫נסיעה מכתובתו המוצהרת של בעלי־לשעבר‪ ,‬מאחר שלאביו של יצחק‬
‫היו זכויות ראייה כמקודם‪ .‬סיכמנו בקפידה על סופי שבוע וחופשות‪,‬‬

‫ושיצחק לא יצטרך להתמודד עם המעברים המייגעים בינינו‪.‬‬
‫אף על פי כן‪ ,‬תיכננתי לקחת כל מה שייתנו לי‪ .‬ציירתי עיגול על‬
‫המפה‪ ,‬כשביתו של אלי במרכז‪ ,‬ובדקתי את כל האתרים האפשריים‬
‫בטווח של שעתיים נסיעה לכל כיוון‪ .‬מדרום־מערב היתה ניו ג'רזי‪,‬‬
‫מדינה שהכרתי ולא היה לי שום רצון לגור בה‪ ,‬בהיותה מלאה קהילות‬
‫אורתודוקסיות שבהן יזהו אותי בקלות‪ .‬בצפון נמצאו הרי הקטסקיל‪,‬‬
‫שבהם ביליתי את הקיצים בילדותי‪ ,‬ואליהם נוהרים חסידים בחודשים‬
‫החמים בשנה; זכרתי את הימים שהעברתי במחנות הקיץ הביצתיים‪,‬‬
‫כשזבובים מסתחררים באשכולות דמויי טורנדו מעל שלוליות שמעולם‬
‫לא התנדפו בלחות ובחום‪ .‬מדרום־מזרח שכנה ברוקלין‪ ,‬שהיתה‬
‫מלאה עכשיו היפסטרים ואומנים‪ ,‬אבל גם היתה המקום שממנו באתי‪,‬‬
‫ולא יכולתי להביא את עצמי לחזור אליו‪ .‬והיישר ממזרח שכן מחוז‬
‫ֶוסט ֶצ'ס ֶטר‪ ,‬אותה מובלעת עשירה שבה הלכתי לאוניברסיטה; לא‬
‫בדיוק שיפור מבטיח ביחס למנהטן‪ .‬המשכתי באצבעי לכיוון צפון־‬
‫מזרח‪ ,‬מעבר למחוזות וסטצ'סטר ודא ֶצ'ס‪ ,‬וחתכתי אלכסונית את עמק‬
‫ההדסון אל רכס האפלאצ'ים‪ ,‬רכס ההרים העתיק ששוטח והתרכך‬
‫עם הזמן‪ .‬נעצרתי במשולש כפרי קטן על גבולות מסצ'וסטס‪ ,‬ניו‬
‫יורק וקונטיקט‪ .‬הוא שכן ממש בשולי הרדיוס המותר‪ ,‬למרגלות הרי‬
‫ּברקשיר‪ .‬הכרתי את המקום הזה; למעשה‪ ,‬הייתי בו פעם בעבר בביקור‬
‫קצר אצל אחת מחברותיי המעטות ללימודים‪ ,‬לורן — ליתר דיוק אצל‬
‫הוריה‪ ,‬שהיו עורכי דין בניו יורק‪ ,‬יהודים רק בשמם‪ ,‬והחזיקו בית‬

‫ביער לברוח אליו בחופשות ובסופי שבוע‪.‬‬

‫זכרתי את משפחתה של לורן די בבירור‪ ,‬כי שאלתי את אביה מה‬
‫הסיבה לכך שהוא מזדהה כיהודי‪ ,‬מאחר שאינו מקיים שום מצווה או‬