Page 156 - 9322
P. 156
156דבורה פלדמן|
יחד בשלום ".היתה תחושה שהוא מציג את הכפר כמופת לסובלנות.
"אף פעם לא היתה לנו את הבעיה הזאת של הגזענות ",הוא אמר
בגאווה .נפרדנו מעליו ,והודיתי לו בחום ,והוא עמד בדרך העפר שעה
שנסענו לדרכנו ונופף עד שפנינו בעיקול המוליך מהכפר.
המשכנו ל ֶל ֶב ֶלק .ראש הכפר שם נראה קצת יותר מתוחכם .הוא
היה צעיר יותר ולבוש יפה ,והיו לו עיניים כחולות בהירות .הוא אמר
שמשפחתו הגיעה להונגריה בזמן המהפכה הפולנית" .בגלל זה הוא
נראה טוב ",התלוצץ זולטן.
על שולחנו של ראש הכפר נחו כמה פנקסים פתוחים ,והוא הזמין
אותי לעיין בהם .היתה שם תעודת נישואים של לאורה שוורץ מלבלק
עם יאקוב פישר מנירג'האזה ,הורי סבתי .שמותיהם ,מקום מוצאם
ומקצועותיהם היו כולם כתובים בבירור .יאקוב היה תלמיד חכם,
מה שאישר את אמונתי שהוריו ודאי היו עשירים — רק העשירים
יכלו להרשות לעצמם לא לעבוד .ראיתי את תעודת הלידה של
סבתי ,ב־ 8בינואר ,1927כמה שנים לאחר שנישאו .הם באו לדווח
על לידתה כעבור חמישה ימים ,ב־ 13בחודש — אותו היום בדיוק
שבו נולד סבי.
"אולי הם גרו כאן בלבלק בשנים הראשונות ,אם לאורה היתה
מכאן .ואז זה הגיוני שבתם הראשונה תיוולד פה ,לפני שעזבו ופתחו
חנות בקנטוריאנושי".
"ראש הכפר אומר שהוא יכול לקחת אותנו לבית הקברות היהודי",
אמר זולטן" .אולי תמצאי שם מידע נוסף על משפחתך".
נסענו לבית הקברות במכוניתו של ראש הכפר .הוא הפגין ביטחון
עצמי רב בעליל מזה של ראש הכפר קנטוריאנושי ונראה נרגש מאוד
לשוחח עם זולטן ואנג׳ליקה .נתקפתי תחושה סוריאליסטית משהו
למחשבה שאני ,אישה בת עשרים ומשהו שאיש לא ישים אליה לב
ברחוב הומה בניו יורק ,היא הסיבה להמולה ולהתרגשות שכאלה
בכפר קטן במרחק אלפי קילומטרים משם.
גבר נטול חולצה פגש אותנו בכניסה ,הזיעה מתנוצצת כאגלי טל
על חזהו החלק משערות .אנג׳ליקה תירגמה עבורי ,והסבירה שהאיש
ואשתו החליטו להתנדב לטפל בבית הקברות לפני כעשר שנים ,מאחר
