Page 159 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|159‬‬

‫שהיתה מגישה בימות קיץ חמים כמו זה‪ .‬תהיתי אם התגעגעה לקטוף‬
‫את הפירות מהעץ או קוננה על איכות הדובדבנים הקנויים בחנות‬
‫או שלופים מקופסה‪ .‬האם התגעגעה לחייה כאן? או שבאופן כלשהו‬
‫הכירה טובה על כך שעלה בידה לבנות מחדש את חייה בארצות‬
‫הברית‪ ,‬ב ָמקום מתורבת ומפותח לאין שיעור מהכפר המאובק והחם‬

‫הזה‪ ,‬שהפיצויים היחידים בו היו דובדבני פרא ועציצי גרניום?‬
‫בדרכנו חזרה עצרנו לאכול צהריים בכפר ששמו נ ּפק ֹור‪ .‬גמעתי‬
‫בלהיטות את מרק האגסים הקר‪ ,‬שהוגש עם רצועות מתוקות של‬
‫ָּפ ָלצ'ינטה‪ ,‬קר ּפ הונגרי‪ ,‬על תקן של אטריות‪ .‬הטעמים היו בלתי ניתנים‬
‫לזיהוי‪ ,‬שמץ אגוז מוסקט‪ ,‬מין שמנת לא חמוצה ולא מתוקה אבל‬
‫חמצמצה‪ ,‬ואיזה ֶזץ שמקורו אולי בק ֹומק ּווט‪ .‬הצלחת שלי התרוקנה‬
‫מהר מדי‪ ,‬אבל מיד שכחתי מזה‪ ,‬כי הברווז שהזמנו הגיע בחלקים‬
‫מזוהים בבירור‪ ,‬רגל בעור מתפצח לי ולאנג׳ליקה‪ ,‬חזה לזולטן ואוסף‬
‫חלקים ואיברים לנהג שלנו‪ .‬הברווז הוגש על מצע של מחית תפוחי‬
‫אדמה בגון קרמל ְּבזוקה בנדיבות בפפריקה מתוקה ובצדה רצועות‬
‫כרוב ושזיפים בצבע סגול עמוק‪ .‬פתחנו באכילה‪ ,‬והשולחן התעטף‬

‫בשתיקה עד שסיימנו לנקות את הצלחות‪.‬‬
‫לאחר מכן התפעלתי מן האפשרות לאכול ארוחות כאלה‪ ,‬ארוחות‬
‫ששמו בכיס הקטן את אלה שהגישו לי במפוארות שבמסעדות ניו‬
‫יורק‪ ,‬באותם חודשים שבהם מעמדי כסלבריטי התיר לי לסעוד בהן‪,‬‬
‫במקום רחוק ונידח כל כך‪ ,‬ובמחירים מגוחכים כל כך‪ .‬האם התשובה‬
‫באמת פשוטה עד כדי כך‪ ,‬מתכונים ששוכללו במשך דורות‪ ,‬מים‬
‫שהגיעו ממעמקי מעיינות ובארות ואדמה פורייה ולא מתועשת להזנת‬
‫יבולים וחיות משק? שיערתי לעצמי שבנסיבות כאלה‪ ,‬אין צורך‬
‫אפילו בשף בעל כוכבי מישלן‪ .‬עד עצם היום הזה אני מעדיפה את‬
‫האוכל השורשי והמזין שסבתי בישלה לי פעם באהבה רבה כל כך על‬
‫המאכלים המעוצבים עד לזרא‪ ,‬המוגשים במסעדות שרמת הסנוביות‬

‫שלהן מגעת עד צרימה ופוגענות‪.‬‬

‫בשעת אחר צהריים מאוחרת הגענו בחזרה לנירג'האזה‪ ,‬בדיוק בזמן‬
‫לבקר בבית הכנסת לפני שייסגר‪ .‬היהודים נקראו להיאסף ממש מולו‬