Page 164 - 9322
P. 164
164דבורה פלדמן|
אה .במקום שבאתי ממנו זה לא היה פרטי כלל וכלל .יהודי ,בדרך,
פוגש יהודי אחר ואומר' ,שלום'".
"סליחה ",התנצלה אלה בלחישה" .היא מאמריקה".
"אה ".פטר נרגע קצת.
"מה — בהונגריה אי־אפשר לשאול מישהו אם הוא יהודי?"
אלה הינהנה" .זאת שאלה מאוד פוגענית פה ,כמעט שלא שואלים
אותה מסיבות חיוביות .צריך להיזהר מאוד באווירה האנטישמית פה".
"היא עד כדי כך גרועה?" נזכרתי בימים הספורים שהעברתי
במזרח המדינה ,שבמהלכם ראיתי לא מעט כפרים ועיירות ופגשתי
אנשים רבים ,ורק הבירוקרטית האיומה התבלטה כמישהי שאולי ,רק
אולי ,היתה טיפה אנטישמית .אבל באותה המידה היא היתה יכולה
להיות סתם אישה גסת־רוח שאינה ששה לעזור ,לא? או פקידת
ציבור המועבדת יתר על המידה במשכורת זעומה מדי? או גבירה
מתוסכלת המתרעמת על אמריקנית פריווילגית שעטה על עיר ּה
מצוידת בנהג ,מתורגמנית ונשיא אוניברסיטה נכבד בעקבותיה?
"שמעתי על מפלגת י ֹו ּביק ,ועל הרעיון של גי ֹונגי ֹושי להכין רשימת
יהודים שמסכנים את הביטחון הלאומי ,אבל בפרלמנט נפטרו מזה
בביטול ,לא?" אמרתי.
מצחה של אלה נחרש קמטים" .היום יש לו שמונה אחוזים ,אבל
בבחירות בשנה הבאה הוא יקבל עשרים אחוז לפחות".
"מה קרה? כולם השתגעו פתאום? האנטישמיות חוזרת לאופנה?"
"הבעיה היא שבהונגריה היא אף פעם לא עזבה ",אמרה אלה
בקדרות.
עדיין היו הצפות אז ,כך שלא היה ביכולתה של אלה להראות לי את
הנעליים המפוסלות לגדות הדנובה .במקום זאת היא הוליכה אותי אל
בית הכנסת הגדול יותר ברחוב דוהאני על חצרו המפוארת ,שהיא כיום
יד זיכרון ליהודי בודפשט ,החצר שבה הורו להם להמתין לגירושם.
בימים האחרונים למלחמה ,כך יידעה אותי — אחרי שהנאצים נסוגו
מפני הרוסים הקרבים — ההונגרים לקחו על עצמם לגרור את היהודים
הנותרים לנהר ולירות בהם על גדותיו .כדי לחסוך בתחמושת הם
