Page 168 - 9322
P. 168
168דבורה פלדמן|
אבל לא היו בארכיון שום רשומות הנוגעות לסבתי .הפקידה
העיפה מבט נוסף בעותק דרכון הזרים השוודי שהצבעתי עליו .אולי
כאן ,היא אמרה והצביעה על חותמת של הוועדה השוודית לזרים.
היא הסבירה שהארכיונים בשוודיה מאורגנים בשיטה כזאת ,שבכל
עיר יש ארכיון מסוג אחר .שום דבר לא עבר דיגיטציה .הרשומות של
הוועדה לזרים מצויות בריקסארקי ֶבט בסטוקהולם ,היא אמרה .יהיה
עליי לחצות ברכבת את המדינה כולה.
זה לקח שש שעות; הרכבת היתה ישנה והשמיעה קולות נקישה
רמים על המסילה ,והיה נדמה שהיא חוצה לאיטה ובדי עמל את הנוף
הבלתי משתנה .אף על פי שמזג האוויר היה מתון יחסית לקיץ ,השמש
הקופחת חיממה את הקרונות מעבר לטמפרטורה נוחה ,והחלונות
הפתוחים לא עזרו כהוא זה .הגעתי לבירה השוודית מיוזעת ומותשת
מהנסיעה.
בסטוקהולם מצאתי אכסניה זולה לישון בה ,מאחר שהמלונות היו
כולם יקרים להפליא ,לא רק לעומת הונגריה אלא גם לעומת ניו יורק,
ולא רציתי לפרוץ את מסגרת התקציב שלי לנסיעה בתוך שבוע בלבד.
לקחתי חדר ליחיד עם אמבטיה ושירותים משותפים; הוא היה קטנטן,
עם מיטה ברוחב תשעים סנטימטר ושולחן קטן שהתקפל אל הקיר,
אבל החלון השקיף על ַגמ ָלה ְסטאן ,העיר העתיקה של סטוקהולם,
ויכולתי לשמוע פעמוני כנסיות מצלצלים מרחוק.
התקלחתי ויצאתי החוצה לערב הבוהק של אמצע הקיץ כדי למצוא
בר שבו אוכל לשתות ולאכול משהו לפני שאלך לישון ,ומעבר לפינה
מהמלון ,בכיכר גדולה שפונה לתעלה ,פגשתי את ֶאריק .חיפשתי
בית קפה שאיתרתי במפה ,וניסיתי למקם את עצמי בהתאם לה .אולי
נראיתי קצת יותר מדי כמו תיירת עייפה שזקוקה לעזרה ,והוא הציע
אותה כשעבר על פניי בדרכו הביתה מהעבודה .בהיותי האמריקנית
שאני ,כנראה חלקתי כדרכי הרבה יותר מדי מידע ושאלתי הרבה יותר
מדי שאלות ,אבל הפעם היה נדמה שזה לא מפריע לו או מעצבן אותו
כפי שהתרגלתי לצפות מאירופאים .בתחילה הוא הציע ללכת איתי
חלק מהדרך ,ואחר כך כל הדרך ,וכשהגענו ליעדנו הוא נפנה אליי
ואמר בביישנות" ,את יודעת ,אני מכיר בית קפה מוצלח יותר שנוכל
