Page 172 - 9322

‫‪ 172‬דבורה פלדמן|‬

‫מזרח‪ ,‬מערב‪ ,‬הלוך ושוב‪ ,‬שעה שעבר על הרשימה בסדר כרונולוגי‪.‬‬
‫"איך היא היתה יכולה לנסוע כל כך הרבה?" שאלתי‪ .‬אריק תהה‬
‫אם הפליטים הועברו ממקום למקום בהתאם למידת היכולת לאכסנם‪.‬‬
‫ידעתי שלא יהיה לי זמן להגיע לכל המקומות ברשימה‪ .‬חלקם היו‬
‫במרחק יום נסיעה‪ .‬אבל למחרת‪ ,‬בלי שדיברנו על כך אפילו‪ ,‬אריק‬
‫הודיע בעבודה שהוא חולה ושכר וולוו אפורה מבריקה‪ ,‬ונסענו לאזור‬
‫האגמים במרכז שוודיה‪ ,‬היכן שאתרי ספא ונופש‪ ,‬שבאופן מסורתי‬
‫שימשו את המעמד הגבוה בשוודיה כבתי הבראה‪ ,‬הוסבו לשמש‬
‫מחנות פליטים זמניים אחרי המלחמה‪ .‬אלה היו המקומות שסבתי‬
‫ודאי התאוששה בהם‪ .‬לאחר מכן היא עבדה בעיירה קטנה‪ ,‬אחר כך‬
‫בעיר גדולה‪ ,‬בבית אופנה מקומי‪ .‬שם מצאה את החברות שניסו לעזור‬

‫לה להגר‪.‬‬
‫באזור האגמים בשוודיה היו דרכי עפר וחצץ ריקות מאדם‪ ,‬ואופק‬
‫אינסופי של אורנים גבוהים ועדינים שגזעיהם הגולמיים בצבעה‬
‫של אבקת קקאו‪ .‬עברנו על פני אגם אחרי אגם אחרי אגם‪ ,‬כל אחד‬
‫מהם כחול צלול קר ומרצד תחת שמים שהחווירו לעומתו‪ .‬כשהגענו‬
‫לל ֹו ָקה ְּבר ּון‪ ,‬עיירת מרפא עתיקה מפורסמת שהושבה כיום לימי‬
‫תהילתה הארכיטקטונית‪ ,‬שררה ביישוב הקטן דממת מוות‪ .‬דלתות‬
‫ִמקבץ הבתים במקום היו כולן פתוחות‪ ,‬אבל הבניינים ניצבו שקטים‬
‫ודוממים‪ .‬יחד הם שימשו מעין מוזיאון‪ ,‬שנועד להסביר את תפקידה‬
‫של העיירה בשתי מלחמות העולם‪ ,‬אבל אף על פי שרשמית המקום‬
‫היה פתוח למבקרים‪ ,‬לא ראינו לא מבקרים ולא עובדים באף אחד‬

‫מהחדרים שהצצנו לתוכם‪.‬‬
‫בכתובת הבאה יכולנו להסתובב ברחבי הטירה הענקית שבה‬
‫שיכנו את הפליטים‪ ,‬אותו בית מפואר בתמונה של סבתי ואדית עם‬
‫המרפסת האלגנטית‪ ,‬החומה‪ ,‬שאדית ישבה בה בתמונה‪ ,‬ידה כרוכה‬
‫סביב הקורה התומכת‪ ,‬ושאר גופה נרכן כאילו היא עומדת להתנדנד‬
‫ולקפוץ למדשאה שלמרגלותיה‪ .‬סבתי עמדה שם אז בגו זקוף‪ ,‬ראשה‬
‫נוטה מעט הצדה וחיוכה רק פוזה מתחייבת למצלמה — הוא שיווה‬
‫לה מראה מבוגר בהרבה מכפי גילה הידוע לי‪ ,‬למעשה מבוגרת מכל‬
‫מי שהכרתי‪ ,‬מבוגרת כל כך‪ ,‬שחשבתי שחיוך כזה היה נראה לא‬