Page 175 - 9322
P. 175
המורדת — אל החופש בברלין |175
חודשים ספורים לאחר שחרורה ,זיעזעה אותי .בקושי הצלחתי לזהות
אותה בה ,עם פניה הנפוחות והבעתה החלולה ,הלא־רואה.
"הם נראו עצובים?" שאלתי.
"עצובים? לא!" הוא אמר בוודאות גמורה" .אם כבר ,הם נראו
חזקים מאוד".
אחרי הדברים האלה יצאתי מבית הקפה מתוך רצון שהמשפט הזה
יסכם את שיחתי איתו .מובן שסבתי נראתה חזקה .לא הדיכאוניים
שרדו את זוועות המלחמה; המאופקים והנועזים הם שצלחו אותה.
מובן שלא הקדישה זמן רב מדי להתאבלות על אובדניה .היא הטילה
את עצמה אל עולמם של עובדים מקצועיים ,רקמה תוכניות לעתיד.
היא רצתה להתחתן וללדת הרבה ילדים שיתפסו את מקום המשפחה
שאיבדה .אני מניחה שהיה הגיוני שתבחר לה לבעל מישהו מוכר,
מישהו שמדבר את שפת אמה ובא מן האזור שלה ,אחרי שאיבדה את
כל המ ּו ּכר בחייה.
אחרי הכול ,אני זו שהתמודדתי עם הרגש הבזבזני הזה ,עם היגון
המעיק וחסר התועלת ,כאילו בסירובה לשקוע בו פשוט העבירה אותו
אליי ,ואני נשאתי את הנטל בכבוד .כשם שהיא הדליקה את הנרות
ההם לזכר אחיה הרצוחים ,אני נשאתי בקרבי את זכרו החי של יגונה.
פחדתי להרפות ממנו ולו לרגע.
מן הפרטים שליקטתי בתיקייה עלה ,שממשלת הונגריה לא הסכימה
לספק לה תעודת זהות אחרי המלחמה .שוב ושוב היא פנתה לשגרירות
בסטוקהולם .רק לאחר שחבריה בעלי ההשפעה בגוטנבורג התערבו
למענה ,הצליחה המעורבות הדיפלומטית השוודית להביא לידי כך
שתקבל פיסת נייר שמוצהר בה כי נולדה בהונגריה ,אבל לא היוותה
הכרה באזרחותה .התברר שזה הספיק להגשת בקשה לדרכון לזרים,
שמצדו הביא לאישור בקשתה לאזרחות אמריקנית ,מקץ שלושה
ניסיונות.
העדות לייסוריה בזירה הזאת עוררה בי רגשות עזים .היה פשוט לא
ייאמן ,שמישהי שזה עתה שרדה גיהינום ,תצטרך להשקיע שלוש שנים
בתהליך טורף־דעת של הפצרות ותחנונים לבית בכל מדינה שתסכים
