Page 177 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|177‬‬

‫בהונגריה שאלתי את עצמי מי אוכל לקוות להיות‪ ,‬אם לא אכיר תחילה‬
‫את האדם שסבתי קיוותה להיעשות‪ .‬האם זאת הסיבה לכך שסיפורה‬
‫נראה לי טבוע בתחושת העצמי שלי‪ ,‬לכך שהרגשתי אנוסה להכיר את‬
‫חלומותיה דרך חלומותיי? כל חיי חיפשתי קסם משלי‪ ,‬תשובה למהותה‬
‫הבלתי־ניתנת־לכיבוי של סבתי‪ .‬ביקשתי לאתר את רצוני הבלתי‬
‫מתפשר‪ ,‬את מקור כוחי‪ .‬בי עצמי מצאתי רק יכולת ִלשגות ופחד‪,‬‬
‫אבל מה שקלטתי עכשיו שירשתי מסבתי‪ ,‬הוא הידע שבית הוא מרחב‬
‫פנימי שאת יכולה לשאת בקרבך‪ ,‬שלעולם אי־אפשר לחללו‪ ,‬גם אם‬
‫כל עולמך התהפך עלייך‪ .‬סבתי לימדה אותי בבלי דעת‪ ,‬שכדי להיות‬
‫אדם שלם אינך זקוקה לוודאות של קשרי דם או לסימוכין למוצא; את‬
‫זקוקה לוודאויות שלך בלבד‪ .‬עכשיו היא הראתה לי שוב‪ ,‬באמצעות‬
‫סיפור הישרדותה ההרואית‪ ,‬שאיני זקוקה למשפחה כדי לשרוד‪ .‬גם‬
‫כשהניוול אפף אותה מכל עבר והיא הרגישה כאילו כל שנאת העולם‬
‫מכוונת אליה‪ ,‬היא הראתה שעל היושרה העצמית אין להתפשר לעולם‪.‬‬
‫ִזכרה עיצב עבורי עצמאות אמיתית‪ ,‬מהסוג שמעניק לך חירות‬
‫גם מאחורי הגבוהה שבגדרות‪ ,‬משום שרוחך היא שורה של דלתות‬

‫שנפתחות כלפי חוץ‪.‬‬

‫ייתכן שבשלב זה כבר יכולתי לחזור הביתה‪ ,‬מרוצה מתוצאות חיפושיי‪.‬‬
‫ייתכן שאלמלא קניתי את כרטיס הטיסה בחזרה מברלין דווקא‪ ,‬הייתי‬
‫מחליטה לוותר על השלב האחרון הזה במסעי‪ .‬אבל עמוק בפנים ודאי‬
‫ידעתי‪ ,‬שהצורך להניח את כף רגלי על אדמה גרמנית הוא חלק בלתי‬
‫נפרד מתהליך החשיפה הזה‪ ,‬ולא רק כדי להתחקות אחר מסלול סבלה‬
‫של סבתי‪ ,‬אלא גם כדי להתעמת עם אותו חור שחור בתודעתי שלי‪,‬‬
‫אותו גוש ענקי של כאב ופחד המתקשר עם כל מה שנובע מהמילה‬
‫"גרמני"‪ .‬אריק ליווה אותי לנמל התעופה‪ .‬הוא כמעט בכה כשנאלצנו‬
‫להיפרד‪ ,‬ופתאום התמלאתי אשמה על כך שניצלתי את הכנסת‬
‫האורחים שלו‪ .‬לא הבחנתי בכך שפיתח התקשרות רגשית אליי‪ ,‬כזאת‬
‫שאני עצמי לא הרגשתי‪ .‬ייתכן שיותר משזה אומר משהו על אריק‪ ,‬זה‬
‫אומר משהו עליי‪ ,‬שכן לא הרשיתי לעצמי לפתח התקשרות במצבים‬

‫רומנטיים‪.‬‬