Page 181 - 9322
P. 181
המורדת — אל החופש בברלין |181
ברמה המודעת ידעתי שהקול שבראשי עושה מזה דרמה ,שהוא
מנסה לעסוק לא בעולם שסביבו ,אלא בעולם שהוא מדמה שמתקיים לו
סימולטנית במישור אחר .אבל האם היו אלה כל אותם ספרים שקראתי
לאחרונה ,ששיכנעו אותי שהמישור הזה אמיתי יותר ,קונקרטי יותר,
מכל ֶחברה בנאלית ומוחשית שאני עשויה להשתקע בה?
בסיוִרי הקצר בזלצבורג לא אמצא ולו יד זיכרון אחת לקהילה היהודית
שפרחה בה פעם .זלצבורג היתה העיר הראשונה שהגרמנים פלשו
אליה ,שהאוסטרים הלהוטים לשתף פעולה גירשו את יהו ֵדיה .העיר
נודעת לשמצה על שריפת הספרים הפומבית שערכה בכיכר המרכזית
בה .אבל האתר הזה היה עכשיו אטרקציה תיירותית בנאלית ,עם
מזרקה מקושטת וכרכרות רתומות לסוסים שעגלוניהם להוטים לשנע
מבקרים ברחבי העיר .בית הכנסת העתיק ,שהוא כיום מלון צעקני ,לא
התהדר אפילו בלוחית זיכרון קטנה .בחיפושיי בגוגל גיליתי שהנימוק
של אוסטריה לאי־הקמתן של אנדרטאות לשואה היה פחד מפעולות
תגמול בדמות ונדליזם והתקפות אנטישמיות .נראה שהתגובה
לאנטישמיות היתה לפייס אותה במקום לעוקרה מהשורש.
במקום זאת ,למדתי מגוגל שמה שנשאר הוא משהו המכונה
שט ֹול ֶּפרשטיין ,או אבני נגף .אלה הן לוחיות זיכרון המשובצות
ברחובות זלצבורג וערים אחרות ,במקומות אקראיים לכאורה .אבל גם
בתום סיור מקיף שערכתי בעיר הקטנה ,לא נתקלתי ולו באחת כזאת.
כשעצרתי לבקש משתי צעירות שתיקלטו בכיכר ציבורית לעזור לי
למצוא אותן ,הן הביטו בי בבלבול עמוק ואמרו שמימיהן לא שמעו
על דבר כזה .הסברתי את עצמי ביתר בירור בגרמנית ,והתעקשתי
שהאבנים אמורות להיות קיימות .אולי הן יודעות היכן אוכל להשיג
מפה שלהן? עכשיו הן כבר התעצבנו" .הן פה ,אבל קשה למצוא אותן.
אולי ברחוב ההוא שם מימין .אבל אנחנו לא יודעות".
לא היו אבנים בנמצא ברחוב ההוא שם מימין ,וסרקתי את הסמטה
הצרה לפחות חמש פעמים ,כשעיניי דבוקות לאבני הריצוף .בכיכר
אחרת ,גבר ואישה בבגדים לבנים רקדו ריקוד אוסטרי עממי מסורתי,
וקהל נאסף סביבם .חזרתי למלוני הזול בפאתי העיר העתיקה כדי
