Page 185 - 9322
P. 185
המורדת — אל החופש בברלין |185
"את יכולה להיות בטוחה שלא היית הורגת אותי ,אם את היית
הגרמנייה ואני היהודי? אפשר בכלל לבטוח במישהו לפני שרואים
אותו בנסיבות האלה?"
"אני לא מסוגלת לשנאה או לאלימות מהסוג הזה".
"ומה אם היית גדלה במשפחה של אנטישמים מוצהרים? מי
מאיתנו באמת נמצא ברשותו המוחלטת?" עיניו נצצו .היה ברור
שמדובר בעניין תיאורטי מבחינתו; הוא התענג על הפן הפילוסופי
בשיחתנו .התפעלתי מיכולתו להתנתק.
"ידעת שהיהדות באמת מאמינה במושג של חטאי אבות על
בנים?" עניתי" .אני גדלתי בידיעה שהסבל שלנו הוא כפרה על
תנועת ההשכלה ,הנאורות היהודית .אבל באותו האופן ,לימדו אותי
שהגרמנים תמיד יישפטו כרשעים בגלל מעשי אבותיהם .אנחנו
נצטרך לשנוא אותם לנצח".
"אבל את כבר לא החינוך שלךַ .את ַאת ".החיוך נותר במקומו,
סבלני ורגוע.
"ומה אם אני גם וגם? מה אם אינני מסוגלת להחליט?"
אף אחד מן המפגשים הרומנטיים שלי עד לאותו הרגע לא
התאפיין באינטימיות הגולמית העזה הזאת .כשמרקוס הציע
להתלוות אליי לקטע הבא במסעי ,התחושה היתה שזה הדבר הטבעי
ביותר בעולם.
"אתה בטוח שזה רעיון טוב?" שאלתי אותו מתוך רגש חובה" .אולי
נמצא את עצמנו שונאים זה את זה בסוף".
"אני מוכן לקחת את הסיכון ",הוא אמר.
הוא יצא לגשם להביא את מכוניתו ,ואני חיכיתי לו בכניסה .מעבר
למדרגות עמדה קבוצה של צעירים לבושים בשחור ,עם קעקועים
על הצוואר ,שעישנו סיגריות בהבעת ביטול זלזלנית .תזכירו לי איך
מבדילים בין נאצים לפאנקיסטים? איך בכלל נראה גלוח־ראש? כל
פרצוף נראה לי מאיים ,ועצבנותי הלכה וגברה עם חלוף הדקות .זוג
עיניים אקראי פגש את עיניי בקור רוח ,ואני התכווצתי והשפלתי מבט
ארצה .גבר גבוה עישן סיגריה קצת קרוב מדי אליי ,והרגשתי את לבי
מאיץ את פעימותיו .האם רק דמיינתי את הלגלוג שלו?
