Page 187 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|187‬‬

‫ָּפעם — כאילו בתוכי נאבקו שני מצוקים להתקרב זה לזה כדי לקבור‬
‫את התהום המפרידה ביניהם‪ ,‬אבל פחדתי שהרעידה האדירה עתידה‬

‫לגרור מפולת‪.‬‬

‫התוכנית המקורית שלי היתה להתחקות אחר המסלול שעברה סבתי‬
‫ממחנה למחנה אחרי הסלקציה באושוויץ ששלחה אותה לעבודות‬
‫כפייה‪ ,‬הראשון שבהם ממש מצפון למינכן‪ ,‬ואחר כך בסקסוניה‬
‫וסקסוניה תחתית‪ ,‬עד שנזרקה בברגן־בלזן כשהאויב החל להתקרב‬
‫מדי‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬בנוכחות הגבר הזה‪ ,‬גבר שעורר בי רצון להיכנס‬
‫לחדר־מלון ולא לצאת ממנו במשך שבועיים‪ ,‬קלטתי שנמאס לי‬
‫להיות עצובה‪ ,‬להיות לכודה בעבר בזמן שכל השאר זוכים לחיות‬
‫בכאן ועכשיו‪ ,‬נמאס לי מהברית הכבדה הזאת שמצריכה כל גרם של‬
‫אנרגיה נפשית שיש בי‪ ,‬ולא היה דבר שרציתי יותר מפשוט להיות‬
‫אנושית לזמן מה‪ ,‬להיות בסך הכול אדם אחד‪ ,‬מנותקת מכל המטען‬
‫של אבותיי שהתעקשתי לשאת איתי‪ .‬אולי היתה דרך לשמור על‬
‫מחויבותי ליעד המקורי הזה פשוט בכך שאהיה כאן בכלל‪ ,‬על ידי כך‬
‫שאתייצב לא בפני מה שנמחק‪ ,‬אלא מה שנמשך‪ .‬ולכן אמרתי למרקוס‪,‬‬
‫"בוא לא נעשה שום דבר שקשור לשואה בינתיים‪ ",‬והוא חייך אליי‬
‫ואמר ‪ — Zum Befehl‬בפקודה — כדרכו להגיב באירוניה תוך שהוא‬

‫שומר על פני פוקר‪ ,‬כך שמעולם לא באמת ידעתי היכן הוא עומד‪.‬‬
‫למחרת בבוקר שמתי את התיקים שלי בתא המטען של מכוניתו‪,‬‬
‫ובמקום לנסוע צפונה‪ ,‬נסענו אל תוך לבה של בוואריה עילית‪.‬‬
‫במרחק של כשעת נסיעה ממינכן נכנסו האל ּפים לשדה הראייה שלנו‪,‬‬
‫והעפלנו על מרגלותיהם בחיפוש אחר מקום ללון בו‪ .‬לא ידעתי דבר‬
‫על האזור מלבד שהיה ביתה של תנועת "הרוכב הכחול"‪ ,‬השכלה‬
‫שרכשתי מריצ'רד‪ ,‬וידעתי שיהיו ודאי מוזיאונים רבים המוקדשים‬
‫לתקופה שאוכל לסייר בהם‪ .‬התמקמנו בבד־אנד־ברקפסט קטן‬

‫למרגלות ההרים‪ ,‬שנשקפו ממנו נופים מרהיבים מכל עבר‪.‬‬
‫בעלי המקום היו בני זוג‪ ,‬ג'ינה ופרדריק; היא ציירת והוא טבח‪,‬‬
‫ויחד הם יצרו מין ריטריט יוצא דופן במחווה לתולדות האזור‪,‬‬
‫פונדק מלא ציורים ופסלים‪ ,‬שגם הגישו בו ארוחות מהודרות במזנון‬