Page 191 - 9322
P. 191
המורדת — אל החופש בברלין |191
"אין כאן יהודים ,מרקוס .אפילו לא אחד .אני ממש יכולה להרגיש
את זה ,כאילו חסר פה משהו באוויר .וזה מפחיד אותי משום מה".
לאחר מכן ירד גשם ,שלושה ימים רצופים .ביום השני ויתרנו על
הניסיון לצאת החוצה .שכבנו במיטה ופתחנו את החלונות להכניס
אוויר ,כך שיכולנו לשמוע את הטיפות ניתזות ממרזב המתכת ומדלגות
על רעפי הגג .הן נפלו על שרכים ועצים רחבי־עלים והתנפצו בחניה
המבוצבצת.
"אני אשיר לך משהו ,טוב?" אמרתי למרקוס ,ששכב לצדי בעיניים
עצומות" .תגיד לי אם אתה מבין .זה שיר ערש מילדותי".
"אהמ ".הוא הינהן ,רגוע.
התחלתי לשיר ביידיש.
שן ילדי
נוח ,נשמתי
עצום עיניך
בזרועותיה
נושאת אותך אמא
אל פחד
אל דאג
שהשמש ישקע
בוקר חדש יבוא
מלא אושר ושמחה.
" ֶזהר ֶשן ",הוא אמר" .שיר קטן ונחמד".
"חכה ",אמרתי" .זה לא נגמר".
המשכתי:
ילדי ,היתה לך אמא
שבקושי הכרת
בלהבות באושוויץ
