Page 193 - 9322
P. 193
המורדת — אל החופש בברלין |193
רכס הרים שישווה להם .הרעיון הלהיב אותי מאוד .זאת היתה נסיעה
יפה ,המדרונות היו קיר תמידי לפנינו ,לרגע לא נסוגו או הצטמקו
כשהתקרבנו כפי שציפיתי שיקרה .עצרנו במי ֶטנוואלד ,העיירה
האחרונה לפני הגבול האוסטרי ,להעיף מבט בנהר אי ָזר ,מי־קרחונים
בצבע גלידת מנתה שהקציפו סביב אבנים וסלעים ,ממהרים להגיע
לאנשהו .עצרנו להצטלם על גדת הנהר ,כשהאל ּפים משמשים לנו
רקע נהדר אך עדיין רחוק .ואז הגיעו התהומות והעיקולים החדים
מעבר לגבול ,ובסופו של דבר ,בתחושת בחילה מסוימת ,הגענו
לאינסברוק ,אוסטריה .סיירנו ברגל בעיר העתיקה שהיתה מלאה
תיירים ,וקנינו בסופרמרקט אוכל לפיקניק .אחר כך חזרנו לעבר
אזור מאוכלס פחות ,לחנות בצל ערבות ו ִלבנים לגדות נהר ה ִאין.
מעבר לזרם הירוק המתנוצץ העפילו הבתים הצבעוניים הזוהרים על
הגבעות ,וההרים המושלגים התנשאו עוצרי נשימה מעליהם .צריחים
וכיפות הזדקרו בשובבות בתוך התמונה .סיימנו לאכול וירדנו במעין
מדרגות מאולתרות לגדת הנהר .מרקוס חלץ את נעליו ואת גרביו
ונכנס מעט ,ואני הפשלתי את הג'ינס ועשיתי כמותו .המים היו קרים
כקרח וטסו בשצף קצף סביב כפות רגליי.
"היית שוחה כאן?" שאלתי את מרקוס" .זה בטח מסוכן בגלל
הזרם החזק".
"הסתכלתי על הענף הגדול שם באמצע ,והוא כל הזמן מסתובב
במעגלים .כאילו יש שם איזה זרם מעגלי ,או שני זרמים שמתנגשים".
עקבתי אחר מבטו ואכן ,ענף גדול נחבט הלוך ושוב באמצע הנהר,
כאילו הוא נזרק אנה ואנה בידי כוחות מנוגדים .נעצתי בו מבט
עכשיו ותהיתי אם זה אות .האם אני הענף הזה ,שנגזר עליו לעד
להתחבט הלוך ושוב בין כוחות האינסטינקטים שלי והאמונות
המושרשות של עברי? האם אשאר בעיקרו של דבר לכודה במצב
הזה כל שארית חיי?
"אז ",אמר מרקוס אחרי ששבנו ונעלנו את נעלינו" .לאן הנסיכה
היהודייה שלי רוצה לנסוע עכשיו?"
הסתכלתי על המפה" .ידעת שאנחנו קרובים כל כך לאיטליה?"
"את רוצה לחצות גבול נוסף?"
