Page 188 - 9322
P. 188
188דבורה פלדמן|
הצמוד .היו במתחם אינספור גומחות ושקעים להסתתר בהם ,ושפע
של צמחים ,מזרקות קולחות ומקומות ישיבה נוחים וערסלים תלויים
בזוויות שונות .חתול בריטי שמנמן קצר־שיער השתזף בחניה בזמן
שגררנו את המזוודות על דרך החצץ.
מרקוס ניגש ללטף אותו ,המה וגירד את החתול שגירגר עכשיו
בהתלהבות כמעט ילדית .הבטתי משועשעת בגבר הגדול הזה הרוכן
מעל החיה הזעירה.
"תראי ",קרא לי מרקוס בעומדי ליד המזוודה" ,הוא מתהפך על
הגב להראות לי את הבטן ,תראי כמה הוא שמח .נכון שהוא חמוד
נורא?"
"זה מקס ",קראה ג'ינה מהכניסה" .הוא גר פה .אני אקח אתכם
לחדר .אני מקווה לראות אתכם בארוחת הערב מאוחר יותר?"
הינהנתי .קראתי ברשת ביקורות מצוינות על המסעדה בדרך הנה.
"אנחנו מאוד מצפים לזה".
החדר שלנו היה סוויטה מקסימה בקומה השנייה ,עם מרפסת הפונה
לכיוון מערב ,שהשמש כבר החלה לשקוע בו מאחורי גג הרעפים
המשופע .אור ענברי נפל בפסים על המיטה והרצפה .זה היה כאילו
מצאנו מקום שהזמן עמד בו מלכת ועצר את נשימתו ,אך ורק כדי
שנוכל לגלות זה את זה במרחב המקודש שבין שאיפה לנשיפה ,לפני
שתהיה לנו הזדמנות לחשוב איך בדיוק זה יעבוד כשהרגע יגיע לסופו
הבלתי נמנע והנשימה תתחדש.
אבל קודם כול ,עשינו סיבוב בעיירה הציורית .מחוץ לכנסייה
ראיתי אנדרטה ענקית ,עשויה גוש גרניט ,שוורדים וחינניות מונחים
בבסיסה .שמה היה — Unsern Heldenלגיבורינו .היא כללה את
שמותיהם של אזרחי המקום שנהרגו במהלך הלחימה למען גרמניה
הנאצית.
"הם יכולים לעשות את זה? הם יכולים להפוך אותם לגיבורים
עכשיו?"
"לא כולם רצו להילחם בצבא ",אמר מרקוס" .הרבה מהם אולצו
לעשות זאת".
