Page 190 - 9322
P. 190
190דבורה פלדמן|
"שולחן לחברים ",אמרה ג'ינה תוך שהיא מחייכת ומהנהנת
ליושבים" .רחוק מהרעש .כאן אפשר באמת לדבר".
הגברים הציגו את עצמם בזה אחר זה; הם לא היו כולם מקומיים,
אבל נדמה שכולם חברים טובים של ג'ינה .אקדמאי ,מכונאי ואופנוען
— היה קשה להבין מה חיבר אותם כקבוצה .אחרי שפרדריק מזג לנו
יין אדום והוציא אלינו צלחות קטנות של תמנון פריך וקרוקטים מבשר
חזיר ,נרגעתי קצת ,ואז ,כנראה ,עברתי לדבר גרמנית בלי שקלטתי.
"דבורה! לא אמרת לנו שאת מדברת גרמנית!" אמרה ג'ינה" .חבל,
הייתי מדברת איתך גרמנית ברגע שהגעתם".
"לא ,לא ,אני לא באמת מדברת גרמנית ",אמרתי" ,או מדברת די
רע".
"בכלל לא ",אמרה ג'ינה" .את מדברת די טוב .האמת היא ,שאת
צריכה לדבר לעתים קרובות יותר .יהיה חבל לבזבז אותה".
"את תראי ",אמרתי" .אני לא באמת גרמנייה .אם אדבר גרמנית
מספיק זמן ,את תביני".
האופנוען חייך ורוקן את כוסו" .זאת מדינה של הרבה דיאלקטים.
את צריכה לשמוע אותי כשאני מדבר בווארית".
"זה נכון ".האקדמאי הינהן" .אני בקושי מסוגל להבין אותו".
"איזה דיאלקט את מדברת?" שאל המכונאי .הוא לא דיבר הרבה
מאז שהגענו וכמעט שלא שתה מן היין שבגביעו.
"הוא עתיק מאוד ",אמרתי מחוסר רצון להסביר .תחת זאת
המצאתי" .המשפחה שלי ממוצא צרפתי־גרמני ,וסבא וסבתא שלי
דיברו בדיאלקט הזה ,שהם בטח ירשו מההורים והסבים והסבתות
שלהם .לא נראה לי שעדיין מדברים אותו בגרמניה היום ".מרקוס העיף
בי מבט אז ,בהבעה מוזרה בעיניו .הוא היה שקוע באכילת טאפאס
בדרכו המאופקת הטיפוסית ,שעה שאני המשכתי לדבר .עכשיו הוא
ישב בזרועות שלובות ושפתיים חשוקות בשעשוע ,ולא אמר דבר.
"למה לא סיפרת להם שזה יידיש?" הוא שאל אותי לאחר מכן,
בזמן שכשלנו בחושך בחזרה לחדרנו.
"אני חושבת שחששתי מהתגובות ",אמרתי.
"תהיתי אם זה העניין".
