Page 178 - 9322

‫‪ 178‬דבורה פלדמן|‬

‫"אני פוחד שלעולם לא אראה אותך שוב‪ ",‬לחש אריק‪.‬‬
‫"בעוד כמה חודשים תהיה בסטנפורד‪ ,‬וכל הבחורות שם ישתגעו‬
‫על המראה הסקנדינבי הנפלא שלך‪ ",‬עניתי בהלצה‪" ,‬ותאמין לי‪,‬‬
‫המבחר שתמצא שם כל כך יעסיק אותך‪ ,‬שממש לא תרצה לראות‬

‫אותי שוב‪".‬‬
‫הוא נראה פגוע‪ ,‬והלקיתי את עצמי על כך שלא אמרתי לו פשוט‬
‫את האמת‪ ,‬והיא שאינני מסוגלת לדמיין את עצמי ראויה לאדם טהור‬
‫כל כך כמוהו‪ ,‬שאינו נושא עמו שום מטען של טראומה המכביד‬
‫על חייו‪ ,‬שכל עתידו פתוח לרווחה‪ ,‬עתיד שבו אייצג רק נטל בלתי‬
‫צודק‪ .‬שיש לי ילד‪ ,‬ואני תקועה ברדיוס שנקבע מראש‪ ,‬ושמשמעות‬
‫הכנסתו של אריק לחיי היא לכלוא אותו בבית הכלא שלי‪ ,‬הגופני‬
‫והפסיכולוגי כאחד‪ .‬אז במקום זאת הנחתי לו להאמין‪ ,‬שאיני‬
‫מעוניינת במערכת יחסים ארוכת טווח איתו‪ .‬עם יד על הלב‪ ,‬אמרתי‬
‫את הדברים מתוך שכנוע עמוק‪ ,‬אבל במבט לאחור אינני מאמינה‬
‫שהיתה לי איזושהי יכולת לדעת איך אני מרגישה‪ ,‬שכן סגרתי את‬
‫לבי במלחציים במשך זמן רב כל כך‪ ,‬שלא נותר ממנו אלא עיסה‬

‫חנוקה נטולת דם‪.‬‬

‫באותם ימים היו ההרפתקאות הרומנטיות שלי מעשי אהבהבים‬
‫במשחקי־כוח פסיכולוגיים‪ ,‬מחולות סביב מחסומים וטאבואים‪ ,‬חקירה‬
‫של האפל‪ ,‬האסור‪ ,‬המביש‪ .‬נזכרתי‪ ,‬שעה שהמטוס המריא‪ ,‬איך כשנה‬
‫קודם לכן יצאתי לדייט עם גבר ששמו אוטו‪ ,‬שעבד כקופאי בחנות‬
‫הספרים האהובה עליי‪ .‬הוא היה גרמני אמריקני‪ ,‬גבוה ורחב־כתפיים‬
‫מאוד‪ ,‬בעל אף חזק ולסת שהתרחבה עד אינסוף כשחייך‪ .‬הדייט שלנו‬
‫הסתיים לרגלי גשר ויליאמסבורג‪ ,‬כשאנו מעמידים פנים שהשנה היא‬

‫‪ ,1939‬ואני נערה יהודייה שהוא מצא ברחוב‪.‬‬
‫לאחר מכן היינו שנינו נבוכים ממה שעשינו — אוטו על שנסחף‪,‬‬

‫ואני על שהרגשתי כאילו זה אמיתי‪.‬‬
‫אוטו ואני מעולם לא נפגשנו שוב‪ .‬לא חזרתי אל חנות הספרים‬
‫לאחר מכן‪ .‬מה בדיוק חיפשתי באותו הערב? יידרשו לי שנים להבין‪.‬‬

‫*‬