Page 176 - 9322
P. 176
176דבורה פלדמן|
לקבל אותה .היא אפילו שקלה להגר לקובה ,בתנאי שתבצע רק עבודות
חקלאיות .ההסכם עם ממשלת קובה כבר נכתב ונחתם .היא גם הצהירה
שוב ושוב על כוונתה להגר לפלשתינה .היא ,שבסופו של דבר נישאה
אל תוך קהילה אנטי־ציונית קנאית!
"כולם היו ציוניים אז ",אמר לי ליאון.
מה שלא הצלחתי להבין הוא מה קרה לעוצמה ההיא שהפגינה אז,
לגמרי בעצמה ,בעולם מטורף שעדיין לא התאושש מן הכאוס? בשנים
שבהן חייתי בצל קורתה ,מימיי לא ראיתי אותה מביעה את דעתה
או פועלת למילוי צרכיה .עוז הרוח הזה ,שעכשיו היו בידי עדויות
לו ,נזנח בצד הדרך בתמורה להקרבה העצמית המוחלטת שדרש הרבי
מסאטמר .האם זה אפוא סימן ההיכר האולטימטיבי לניצ ֹול — הדחף
להכפיף את זהותו למרותו הכבדה יותר של מות־קדושים למען המתים?
פעם ,כשביקרתי בחטף בניו אורלינס לרגל צאת ספרי ,ניגש אליי
ברחוב ברובע הצרפתי גבר גבוה לבוש חולצה שהכריזה על מורשתו
האמריקנית הילידית.
"את מוקפת אנשים מתים מכל עבר ",הוא אמר לי בפנים רציניות
וחמורות סבר.
"מה?" אמרתי ,במחשבה שהוא צוחק.
"אנשים מתים .בכל מקום .הם עוקבים אחרייך .בטח אבותייך .זה
מה שהם אומרים לי".
"לא ,אתה טועה ",אמרתי וצחקתי בעצבנות" .הם לא יכולים
להיות אבותיי .המשפחה שלי מתכחשת לי .אני מנותקת מהקהילה
שלי .אני בספק אם אבותיי היו מוצאים אותי פה".
" ַאת זאת שטועה ",הוא אמר במבט נוקב ,וקולו התמלא קוצר רוח.
"הם יודעים הכול .ואף על פי כן הם שם ,והם רוצים שתדעי .אל
תתעלמי מהם".
הסתכלתי סביבי אז ברחוב השקט ,ההולך ומחשיך בשעת ערב
מוקדמתֵ .אילו אבות? איך הם נראים? ומה יש להם להטריח את עצמם
עם אחת כמוני?
*
