Page 167 - 9322
P. 167
המורדת — אל החופש בברלין |167
השואה :לכפור באלוהים עד תום ,מפני שהשואה עצמה היתה הוכחה
לאי־קיומו או לאי־הרלוונטיות שלו ,או לאמץ את הרעיון שאלוהים
הוא כדור זעם ,וליטול על עצמך לַרצות אותו בהקרבה עצמית על
מזבח הריטואלים של עבודתו .עבורה ,הבחירה של אדית היתה
מבוססת ורציונלית בדיוק כמו זו של הניצולים שייסדו את החצר
שלנו; העובדה ששתי האפשרויות התפצלו והתרחקו כל כך זו מזו
היתה תולדה של מקריות שרירותית.
בשוודיה תהיה לי הזדמנות למלא כמה מן החללים בתולדות סבתי.
הגעתי לשם בטיסה לקופנהגן ,וממנה חציתי ברכבת את הגשר
למאלמו ,בידיעה שהעיר היתה נמל הכניסה הראשון של שתי הנשים,
כפי שהמחישו החותמות במסמכי הנסיעה של סבתי .תפסתי אוטובוס
לפאתי העיר בחיפוש אחר אגף הריקס ַארקי ֶבט המקומי ,ובו פתחתי
את קופסת הנעליים הקטנה שבה שמרתי את התצלומים והמסמכים
הרלוונטיים ,והם נשפכו על הדלפק בערימה מבולגנת .הארכיונאית
לקחה בידיה תצלום מהערימה; סבתי נראתה בו עומדת לצד אדית
בחזית בית מפואר על רקע אורנים גדולים ,מפוארים" .זה נראה כמו
אזור האגמים ",היא הירהרה" .זה אוסף של אתרי מרפא במרכז הארץ".
סבתי ,כך הסבירה לי הארכיונאית ,הובאה לשוודיה במסגרת
מבצע ויטה ּב ּוסאר ָנה (אוטובוסים לבנים) ,מבצע החילוץ השוודי
להצלת מאות ניצולי שואה ישירות מהמחנות" .אבל היא לא היתה
יכולה להיות בו ",אמרתי" .היא ניצלה בידי הצלב האדום — תראי
את התמונה הזאת פה! היתה איזו דרך אחרת שבה היא יכלה להגיע
לשוודיה?"
"הם ציירו צלבים אדומים על האוטובוסים הלבנים ",היא הסבירה.
"ככה הם הצליחו לעבור את הצבא".
"אבל למה היא? למה שייקחו אותה?"
"היה לה טיפוס ,נכון? באותם ימים היתה בשוודיה תוכנית
לשיקום קורבנות טיפוס ,ומאחר שהם היו מצוידים במיוחד לטפל
בסובלים מהמחלה ,ובנות הברית פחדו ממגפה ,רובם הושמו בבידוד
באזור האגמים".
