Page 163 - 9322
P. 163
המורדת — אל החופש בברלין |163
שהמנקה הסירה בקפידה את המנעול מן הדלתות הכפולות כדי שאוכל
לצאת מהבניין ,ובחוץ התמונה היטשטשה לחום ואפור כשקרסתי על
ספסל.
זולטן בא והתיישב לידי ,ושאל מה קרה" .אני לא מבינה",
התנשמתי ,מייחלת לכך שאוכל להפסיק להתייפח" .למה היא צריכה
להיות ככה?"
המתורגמנית הסבירה בקצרה" ,יש אנשים שהם פשוט כאלה.
בירוקרטים .זה מצער ,אבל זה קורה כל הזמן .לא כולם יכולים להיות
אנשים מקסימים".
אני שמח מאוד שיכולנו לעשות את זה ,אמר זולטן אחרי שהוריד
אותי במכללה .ההונגרים יכולים לעזור .אין פה אנטישמיות .זולטן
המסכן .הייתי בטוחה שאין שמץ אנטישמיות בלבו ,גם לא בקבוצת
האנשים שנקבצה לסייע לי במחקרי ,אבל ברור לי שהוא ודאי היה
מרגיש רע מאוד לדעת ,שבמשך שארית הביקור אני עתידה ללמוד
משהו שונה מאוד מזה שרצה שאלמד.
קמצוץ המרירות הראשון פקד אותי אולי עם שובי לבודפשט,
שבה פגשתי לראשונה יהודי שפחד .נדברתי מראש לפגוש חברה
ששמה ֶאלה ,שהקשר הראשוני איתה נוצר ברשת .היא לקחה אותי
לסיור ברובע היהודי ,אזור שבתחום המומחיות שלה ,אף על פי שלא
היתה יהודייה .כאן ראיתי קהילה יהודית חיהַ ,קצב כשר ,חסיד בעלז
מישראל שעבר בחזרה הנה עם ילדיו והיה מסוגל לתקשר איתי ביידיש,
נשים בשייטל מלוות בילדים קטנים בעלי פאות לחיים מבולגנות,
כתב עברי בצד ההונגרי ,ובתי כנסת ומקוואות וכל שאר האביזרים
הנלווים .בתפריטים של רוב המסעדות הופיע צ'ולנט.
אחרי שסיירנו יחד בבית הכנסת האורתודוקסי ,החלטנו ֵאלה ואני
להיכנס לחנות היודאיקה הסמוכה .בפנים עבד בחור צעיר ,ישוב
מאחורי שולחן ועליו ערימת ספרים .היו לו שיער חום מתולתל ופנים
נאות מ ּו ּכרות ,יהודיות מאוד למראה .אז שאלתי .לא ראיתי את פניה
של ֵאלה מחווירות מאחוריי .פטר — זה היה שמו — הצטנף ונסוג
מפניי ,כתפיו מתכווצות בהתגוננות.
"זה עניין פרטי מאוד ",הוא אמר.
