Page 162 - 9322
P. 162
162דבורה פלדמן|
קרובות יש לנו מבקרים עם כזה להט — אנחנו רגילים לקצב איטי
יותר כאן".
"זה בסדר ",אמרתי וחייכתי" .זאת לא הפעם הראשונה שאני
שומעת את זה".
זולטן ליווה אותי לחדרי כשהגענו.
"אני שמח מאוד שיכולנו לעשות את זה ",הוא אמר" .זה מה שאני
רוצה להראות ,שההונגרים יכולים לעזור! אין פה אנטישמיות .מעולם
לא היתה".
כשעזבתי את נירג'האזה כעבור ימים אחדים ,השקפתי מהחלון
על העולם החולף על פניי ,וחשבתי שהעולם הזה הוא כמו כדור־
זכוכית מלא שלג ,שמפעם לפעם מטלטלים אותו .המלחמה היתה
טלטול רציני במיוחד ,ובתוך הכאוס שנוצר סבתי נגרפה לעברו האחר
של העולם ושינתה לעד את המורשת המשפחתית .ועכשיו הנה אני,
נודדת בחזרה ,תרה אחר המקום שבו אוכל לנחות ותוהה אם הוא קיים
בכלל.
רצינו לבקר גם בעיר הולדתו של סבי .א ּוי ֶפ ֶהרט ֹו קראו לה ,והיא
היתה מרוחקת רק עשרים וחמש דקות נסיעה מן הכפר שסבתי נולדה
בו .הבירוקרטית שקיבלה את שכרה כדי להדפיס תעודות לידה ומוות
ושאר מסמכים לאנשים שמצבם זהה לשלי ,השיבה את פנינו ריקם
שלושה ימים ברציפות ,ובכל פעם בתירוץ אחר .ביום השלישי היינו
שם ,עם כל החותמות הרשמיות ,כל האגרות משולמות ,ודלת הכניסה
לבית העירייה נעולה כבר שעה מאחורינו כשאנג׳ליקה ואני עדיין
בפנים ,וגם הפעם נתקלנו בצקצוקי לשון ,בפתיחה וסגירה של דלתות
שפנקסים נושנים ומפתים למראה מבצבצים מאחוריהן ,בשיחות
טלפון עקלקלות בהונגרית שלא יכולתי להבין ,ועדיין לא קיבלנו
תדפיס של התעודות.
המתורגמנית ציינה שייתכן שיהיה עליי לחכות ולקבל את השאר
בדואר .לא היתה לנו שום בעיה להשיג את תעודות הלידה והנישואים
של סבתי ,סבתא־רבתא וסבתא־רבתא־רבתא שלי ב ֶל ֶב ֶלק .למעשה,
הַרשם הנפיק לנו אותן בחיוך מאושר .ואילו כאן ,בא ּוי ֶפ ֶהרט ֹו ,הרגשתי
את הדמעות עולות והזדרזתי לצאת מהחדר .עיניי החלו לגאות שעה
