Page 160 - 9322
P. 160
160דבורה פלדמן|
לקראת גירושם ,וזה המקום שבו רציתי לעמוד יותר מכול ,באותה
הנקודה שבה נפתחה בצורה נוראית כל כך הגלות של סבתי .הכיכר
היתה עכשיו מרוצפת ,ובתי הדירות המתפוררים ניצבו סביבה כעדים
יגעים .המרפסות העלובות המעוטרות ברצועות צבע כחול מתקלף
נראו כהמון עיניים עצומות־למחצה מרוב עייפות .זו לא היתה
נירג'האזה שסבתי ראתה ביום ההוא ,אבל נדמה שאף על פי כן ֵזכר
אותו הרגע שמור איכשהו בעצמותיה ,והכיכר הריקה מאדם והשמים
האפורים הכבדים נראו תמימי דעים עם הערכתי.
בית הכנסת היה מבנה מפואר בעל חלונות גבוהים קטנים ושער
מאובטח .ניסיתי לדמיין את איסוף היהודים שהתרחש שם ,אבל
אלה מאורעות שהוצגו בדרמטיות בסרטים או תוארו לפרטי פרטים
בספרים שקראתי; הן לא ייתכן שהתרחשו במקום רגיל ושקט כזה.
המציאות היתה צריכה להתנפץ רגע כדי לאפשר דבר מה כזה .החיים
כפי שהבנתי אותם ,כעיסוק הבנאלי באוכל ,שכר ובידור ,היו צריכים
לקרוס לגמרי; היה צריך להחליפם במשהו זר שלא מהעולם הזה.
בית הכנסת היה צבוע ורוד במסגרת לבנה .הוא לא הזכיר במאום
את הש ּו ִלים שגדלתי סביבם ,ונראה יותר כמו בתי הכנסת הרפורמיים
שיצא לי לראות במנהטן .בתוך בית הכנסת היתה עזרת נשים בגלריה
נמוכה שאינה מוקפת מחיצה ,ובבניין קטן כזה הנשים היו בלי ספק
גלויות לעיני הגברים למטה .בבתי הכנסת שגדלתי בהם היו עזרות
נשים שהופרדו לגמרי מהאולם הראשי ,בגובה ובמחיצה .זאת היתה
צריכה להיות קהילה אורתודוקסית מודרנית מאוד ,שונה להפליא מזו
שזכרתי את סבתי שייכת אליה.
הצגתי לרב שאלה" .לפני המלחמה חיו פה יהודים חסידיים?"
אנג׳ליקה תירגמה .הרב הניד את ראשו לאיטו.
"לא שידוע לי .לפי מה ששמעתי ,היתה קבוצה קטנה בסאט ּו
מאֶרה ,שזה היום ברומניה ,ואולי עוד קהילה קטנה בדרום ,אבל
באזור הזה לא היו חסידים אז .בשנות השמונים הם באו לבודפשט,
חב"דניקים ,וניסו לגייר את כולם .הם אפילו ניסו לגייר אותי .כאילו
לא הייתי יהודי טוב מספיק בשבילם ".כאן הוא גיחך בבוז ,להדגיש את
האבסורד שבתמונה .לגייר רב ,באמת .זה פשוט מעליב ,הוא הכריז,
