Page 158 - 9322
P. 158
158דבורה פלדמן|
"או מיי גוד!"
השאר הפנו את ראשיהם אליי ופסקו מלדבר .אנג׳ליקה הרימה את
עיניה מהטלפון.
"זה הן!" קראתי.
הם התקרבו אליי" .זה הקבר של לאורה ",אמרתי והצבעתי" .מכל
המצבות בבית הקברות ,אלה השתיים היחידות שנשארו במצב סביר!
מוכרח להיות לזה הסבר ,אנג׳ליקה .את יכולה לשאול אותו אם מישהו
בא פעם ושילם כסף כדי לשמור על המצבות האלה?"
המטפל במקום התעקש שאיש לא ביקר מעולם בבית הקברות או
התערב בטיפול בו" .זה סתם צירוף מקרים ",הוא אמר" .אלה השתיים
היחידות שנשארו כשהתחלתי לטפל במקום".
זה לא יכול להיות צירוף מקרים ,חשבתי .ואז הבחנתי במסר
בתחתית המצבות :צאצאיות הקדוש לייבל מאושווארי .ר' לייבל,
הצדיק הנסתר! שמו חקוק באבן כמין שומר קסם! הסיפורים מילדותי
על אבי הקדמון המסתורי פרצו אל זיכרוני עכשיו כמו מפצע .לא ,זה
יותר מדי .לא ייתכן שזה אמיתי עד כדי כך ,פשוט חקוק באבן ,פשוטו
כמשמעו.
לאור האמונה באמונות תפלות שהבנתי שמייחסים בסטריאוטיפיות
לבני רומה ,תהיתי עכשיו אם אפשר להניח שגם הם התרחקו מהמצבות
האלה ,כפי שהיהודים למדו לעשות ,מ ַפחד מאותה האגדה שסופרה לי
בילדותי ,שהועברה גם אצלם מדור לדור .אבל המשגיח טען שאין לו
מושג על כך ,וידעתי שאצטרך לחיות עם האי־ודאות הזאת.
בדרכנו החוצה מבית הקברות עצרנו לקטוף דובדבנים חמוצים
מעצים דקיקים בעלי עלים ירוקים כהים שגדלו לאורך השביל .צפיתי
באנג׳ליקה יונקת חופן שלם מגלעיניו ,ונעצרת לנעוץ בנעלה את
הגלעינים שהשליכה ארצה .על כל דובדבן שאכלה יוכל לצמוח שפע
חדש במקומו .חשבתי שזה מדהים ,שאו ֶכל יכול פשוט לגדול פרא
ברחוב .טעמתי דובדבן ,והוא היה בשל ומושלם ,נשלף מעורו הדק
והעדין־עדיין בהתפרצות עסיסית של חמצמצות על לשוני .עצמתי
את עיניי ונזכרתי בטעם מרק הדובדבנים החמוצים הקר של סבתי,
