Page 153 - 9322
P. 153
המורדת — אל החופש בברלין |153
"זאת הסבתא־רבתא שלי לאה ",אמרתי" .היא זוכרת את אחותה
הבכורה של לאה ,אירנקה?"
אנג׳ליקה שאלה אותה ואחר כך אמרה לי" ,היא לא בטוחה".
"היא זוכרת שהם היו שואבים מים מוגזים מהאדמה ומוכרים
אותם?"
"כן .היא אמרה שהיתה להם מכולת קטנה בחדר הקדמי של הבית".
אנג׳ליקה נפנתה להקשיב למשהו שהזקנה אמרה.
"היא גם אומרת שהיא קנתה את הבית אחרי המלחמה מאיש
שקוראים לו שוורץ".
"זה אמור להיות אבא של לאורה ",אמרתי" ,אבל זה לא ייתכן .הוא
לא שרד את המלחמה .אף אחד במשפחה של סבתי לא שרד ".סימנתי
לאנג׳ליקה לא לתרגם את זה .הרגשתי רחמים מוזרים כלפי האישה
הזקנה ,נוכח העובדה שחשה צורך להמציא סיפור כזה כדי להצדיק
את החיים שחיתה בבית הזה.
"היא רוצה לדעת אם את מעוניינת להיכנס לראות את הבית .היא
אומרת שלא שינתה שום דבר מיום שקנתה אותו".
"זה לא יפריע לה?" שאלתי באי־אמון.
"בכלל לא .תיכנסי".
צעדתי בזריזות בשביל אל דלת הצד במבנה הראשי .אבל מיד
כשנכנסתי התחרטתי על ההחלטה .הבית היה מלוכלך מאוד והדיף
צחנת הפרשות אנושיות .לא הייתי מסוגלת לדמיין את סבתי
המסודרת והדקדקנית בבית כזה .יצאתי כעבור רגע ,מנסה להיאחז
בכמה מהפרטים הנחמדים יותר .היו בפנים חדר אחד גדול בחזית
וחדר אחד מאחור .התקרות היו גבוהות ,וקורות הגג הציצו מתוכן;
נברשות גדולות מגושמות השתלשלו מביניהן ,קריסטלים מאובקים
שלכדו את קרני השמש העמומות שהאירו בחולשה את חלל הפנים
האפל .אני מניחה שהם כולם ישנו שם ,בחדר השינה האחד ,ההורים
ועשרת ילדיהם .לא פלא שסבתי עברה לגור בנירג'האזה בנערותה .לא
היה לה מקום שם.
זאת הסיבה לכך שלא הומתה בגז ,אמרה לי סבתי פעם .משום
