Page 149 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|149‬‬

‫שנראו לי עכשיו רחוקים כל כך בברוקלין המאובקת ומלאת הצופרים‪.‬‬
‫עיניי גאו למחשבה על כך‪ ,‬וראייתי היטשטשה לכדי מריחה של זהוב‬
‫וירוק‪ .‬היכנשהו מכסחת דשא התעוררה לחיים‪ ,‬וקולה הקפיץ אותי‪.‬‬
‫ניסיתי להחזיר את העולם לפוקוס‪ ,‬צפיתי בעקעק מהדס סביב‪ ,‬בזרזיר‬
‫מנקר בסדק בין אבני המדרכה‪ ,‬ולאט־לאט‪ ,‬שכבה אחר שכבה‪ ,‬שבה‬
‫הסביבה וכפתה את עצמה עליי מחדש כאותן יריעות דקות לאינסוף‬
‫של בצק עלים‪ ,‬שסבתי הניחה במיומנות זו על זו כשהכינה את עוגת‬

‫הנפוליאון המפורסמת שלה‪.‬‬
‫בדרך לקנט ֹוריאנ ֹושי‪ ,‬כפרונצ'יק במרחק של כארבעים קילומטר‬
‫מנירג'האזה‪ ,‬שתקתי רוב הזמן שעה שאנג׳ליקה‪ ,‬המתורגמנית‬
‫המתנדבת‪ ,‬וזולטן שוחחו‪ .‬בידי החזקתי תצלום ישן של בית ילדותה‬
‫של סבתי שצולם בידי אחד מדודיי בביקור שערך במקום ב־‪.1988‬‬
‫סחבתי אותו באחד ממסעות ֵציד האוצרות בילדותי‪ .‬לא היתה לי‬
‫כתובת מדויקת‪ ,‬כמובן‪ ,‬אז התוכנית היתה לנסוע ברחבי הכפר ולראות‬
‫אם אחד מהבתים דומה לתמונה שצולמה עשרים וחמש שנה קודם לכן‪.‬‬
‫לא התוכנית ההגיונית ביותר בעולם‪ ,‬כך קלטתי עכשיו‪ ,‬שעה‬
‫שעברנו על פני שדות תירס‪ ,‬מטעי תפוחים וכרמים מטופחים‪ .‬הארץ‬
‫כאן היתה שטוחה מאוד והשתרעה למרחק קילומטרים סביבנו‪ .‬כל‬
‫שדה היה מלא יבולים בריאים ענקיים‪ ,‬שלא התרגשו כמדומה מחומו‬
‫העז של הקיץ‪ .‬האם היה מטורף מצדי לחשוב‪ ,‬שאוכל פשוט לבוא‬
‫עם תצלומים אחדים‪ ,‬וכל עבר ּה של סבתי ילבש צורה לנגד עיניי?‬
‫עכשיו‪ ,‬משזה התממש‪ ,‬משהו שמימיי לא האמנתי שיקרה‪ ,‬זה נראה‬
‫לי מטופש‪ ,‬ופחדתי להיכשל אחרי כל הדרך שעשיתי‪ .‬רציתי להשיג‬
‫משהו מסוים מאוד בביקור הזה‪ .‬חשבתי שאם אוכל לשחזר את‬
‫סיפור מסעה של סבתי לפני שנחתה על ברכי חסידות סאטמר‪ ,‬אולי‬
‫אצליח למצוא ֶהקשר למסעי שלי‪ ,‬הח ּוצה מהחסידות ובחזרה לעולם‬
‫הגדול שבו חיתה פעם‪ .‬במובן מסוים‪ ,‬שאהיה מסוגלת לברר לעצמי‬
‫את עקירתי שלי רק מתוך ההקשר של עקירתה‪ .‬לפעמים אנו פשוט‬
‫מתמצים לכדי המקום שממנו באנו — אם לא במובן המיידי ביותר‪ ,‬כי‬
‫אז במובן תורשתי‪ .‬הייתי משוכנעת שהחרדה שזרמה בעורקיי אינה רק‬
‫תולדה של ילדותי; שהיא חלק מירושה מורכבת גדולה יותר שאני רק‬