Page 148 - 9322
P. 148
148דבורה פלדמן|
מקרוב התברר שעליהם רוטטים ורועדים תחת אגלי טל בגודל
מטבעות של ניקל .מדי פעם בפעם היה ענף מתנועע ברוח ,ואגלי הטל
היו מרטיטים וגולשים על פני העלים ,ששבו למקומם המסודר ברגע
שהרוח שככה .לאורך השבילים המפולסים בגנים ובמדשאות שופעות
ניצבו עצי הרוביניה שסבתי דיברה עליהם בחיבה רבה כל כך ,עליהם
העדינים דמויי השרך מסננים בר ֹוך את השמש ,שנימרה את העשב
תחתם בתבנית תחרה.
ראיתי סביבי את כל צמחי ילדותה ,שאת חלקם ניסתה לטפח
בגננו בחצר האחורית ,ובשעה שהסתובבתי ברחבי הקמפוס ,התחלתי
לזהות בשמחה אחדים מהשיחים והפרחים .הצמחייה במכללה לא
היתה בתבנית גן אנגלי .הגנים כאן היו מהסוג שאפשר לדמיין אותו
גדל פרא אלמלא אילפוהו ,בקושי ,לאחר מעשה .שיחים וצמחים
פלשו בפראות זה לתחומו של זה ,והעשב ביניהם היה גבוה פי שניים
מן הגובה שעד אליו מרשים לעשב לצמוח בארצות הברית .ערבות
וצפצפות התחרו על מרחב ,שיחי לוונדר שמנים עיטרו את השביל,
וקנוקנות פיקוס זוחל התפתלו סביבם .שמעתי תור נוסף הומה מגרונו
על ענף מעליי .האווירה היתה שופעת וריחנית; השמש כבר היתה חמה
על עורי; עצמתי את עיניי ושאפתי עמוקות בניסיון לשמר את הרגע
בזיכרון ארוז כשלעצמו ,בשלמותו ,לכל פרטיו החושיים העשירים.
מצחיק לחשוב עכשיו עד כמה אין לנו שליטה על הרגעים שעולים
ומתבלטים בשלב מאוחר יותר ,שריחותיהם וצליליהם מעלים בנו
זיכרון מיידי .לאחר מכן לא אהיה מסוגלת להיזכר ברגע הזה כרצוני;
אבל הבזקים אחרים יחזרו אליי ,מבטים מעיניים כהות וחשדניות בפני
אישה צוענייה עטופה בצעיף אדום בוהק; אגוז מלך שמן ,לא בשל,
משתלשל מעץ שופע עלווה; שני זקנים משחקים טניס על מגרש
סדוק שעה שרעיות הצעירות מהן ביותר מארבעים שנה משקיפות
מן הקווים.
אבל הייתי שם עכשיו ,בעולם שסבתי באה ממנו .אלה היו הריחות
והצלילים של ילדותה .העצים האלה היו עדים ,והשמש הזאת חיממה
אותה בימות קיץ מעין זה .לא חשבתי איך ארגיש ,לצעוד על האדמה
שאולי צעדה עליה ,תחת שמים שונים בצורה כה מובחנת מאלה
