Page 147 - 9322
P. 147
המורדת — אל החופש בברלין |147
איתי" .פפריקה־יאנצ'י ",היה סבי מכנה אותי לפעמים ,אם הייתי
שובבה במיוחד .זולטן אמר שהמשמעות המילולית היא "ג'ק פלפל",
אבל למעשה מדובר בשמו של ליצן הדומה ל ּפ ּונצ'י ֶנל ֹו .לא סבי ולא
סבתי רצו שמישהו מאיתנו ילמד את שפת אמם .הונגרית שימשה
רק כשהיה צורך לשמור סוד או במסגרת שיחות שהתלהטו מאחורי
דלתות סגורות .זאת היתה שפת העבר ,שאליו לא נתנו לנו גישה.
אנחנו היינו העתיד ,והעתיד דיבר רק יידיש.
ציפתה לנו נסיעה של שלוש שעות לעבר המישור הגדול בצפון
המדינה ,הגובל ברומניה במזרח ובאוקראינה וסלובקיה בצפון,
שנירג'האזה ששכנה בו היתה רק עיר ספר קטנה .התנועה הידללה
אחרי שנכנסנו לחבל סאטמר־ברג ,אזור שהשתייך פעם לטרנסילבניה,
והיה עכשיו מקום כפרי ועני .עד שהגענו לנירג'האזה התפוגג
האפקט המצנן של הגשם ,אם היה כזה .על מבני הבטון נותרו רק
כמה כתמים רטובים ,ואדים עלו מן האספלט .לפני שנים עיטרו בתי
עיר חינניים ודירות חצר את השדירות המסודרות ,אבל לא נותר שום
זכר לאלגנטיות שסבתי נהגה לתאר .נירג'האזה נראתה שרויה בשפל
כלכלי ,עיר שבקושי התאוששה מן המשטר הקומוניסטי שנפל יותר
מעשרים שנה קודם לכן .לא התחוללה כאן מהפכה ,שום תחייה —
העיר נראתה כאילו הסתפקה בכמה שכבות צבע חדשות ,שניכרו
בבנייני הדירות המתפוררים שנצבעו מחדש בצבעים ים־תיכוניים
עליזים ,כאילו לאות מרד .חצינו במהירות את מרכז העיר ,קומץ בתים
מטויחים בעלי גגות רעפי חרס הזרועים בין הבלוקים.
ישנתי כמו מתה ,למרות החום .התעוררתי לקול ת ֹור הומה
מחוץ לחלוני .לרגע ,לפני שפקחתי את עיניי ,חשבתי שאני בחזרה
בברוקלין .נזכרתי איך התעוררתי מוקדם בבקרי חודש יולי בבית
סבי וסבתי לאותה המיית תורים בענפי העץ בגובה חלוני ,כשמשבים
אחרונים של רוח לילית מרעננת נישאים אל תוך חדרי .ואז צימצמתי
את עיניי אל תוך האור המסנוור ונזכרתי היכן אני .התיישבתי מיד.
ניגשתי לחלון הפתוח להעיף מבט בעולם הזר שאליו הגעתי ולוודא
שהוא עדיין אמיתי.
בחוץ ,שני עצי גינקו ענקיים ניצבו משני עברי הכניסה לבניין.
