Page 146 - 9322
P. 146
146דבורה פלדמן|
ת ַצ ּפי להיות מסוגלת לתקשר עם אף אחד בצורה ישירה ",הוא הזהיר
אותי .הוא מצא לי מתורגמנית ,מישהי שעובדת במכללה אבל למדה
שנה בארצות הברית .הוקל לי לשמוע זאת.
ערכנו סיור קצר ברגל ברחבי העיר .גדות הדנובה לא היו נגישות
אז בגלל כל ההצפות — בכל רחבי מרכז אירופה מסילות רכבת שקעו
במים ,ואזורי שפלה הפכו לבריכות מים עומדים .בניין הפרלמנט
ההונגרי ,שהוא על פי רוב גולת הכותרת האדריכלית בבירה ,היה
מכוסה פיגומים; רק צריחיו הלבנים המרשימים הציצו מבעד לפרויקט
השיפוצים הנרחב .נסוגונו מפני משאיות העפר וצוותי העבודה וצעדנו
בשדירת אנדראשי לעבר כיכר הגיבורים המפורסמת .לזולטן היה
סיפור לכל דבר; הוא הכיר כל פסל וכל אנדרטה .הוא נקב בשמותיהם
ושאל אותי אם שמעתי פעם על האיש הזה או ההוא ,אבל כל השמות
נשמעו לי זרים באותה המידה .משורר הונגרי מפורסם ,הוא ציין; אומן
הונגרי מפורסם; מלך מפורסם; מצביא מפורסם; סופר מפורסם .תהיתי
ֵאי־מי מהם מפורסם מחוץ להונגריה.
הרושם הראשון שלי מבודפשט — השונה מאוד משאר בירות
אירופיות בכך שהיא נעדרת הן את ה ִשיק בן זמננו והן את ּפ ֵארו
הממורק של הדר עתיק — היה צורם .בן רגע חשתי עד כמה הושפעה
הסביבה של ילדותי מן האסתטיקה של העולם הישן שראיתי סביבי.
בנייני הל ֵבנים עתירי־הנפח ,שחזיתותיהם סדוקות ומשחירות מזוקן,
הזכירו לי את בתי הכנסת המרשימים שהתנשאו בין בתי הדירות
בוויליאמסבורג; שמתי לב במיוחד לכרזות השונות שנתלו בגובה
העיניים ,חלקן חדשות ,אחרות מרקיבות וקרועות לגזרים בשל הזמן
ופגעי מזג האוויר .גם ויליאמסבורג היתה מכוסה בכרזות כאלה,
שנקראו פשקווילים; מאחר שלא היו לנו לא רדיו ולא טלוויזיה,
נזקקנו לאמצעי תקשורת ופרסום מיושנים יותר.
ישבנו בבית קפה בחום הלוהט ושתינו קצת ט ֹוקאי צונן .זולטן
לימד אותי להרים כוסית בהונגריתֶ " .א ֶג ֶש ֶגדֶרה ",הוא הטעים לאיטו
— שפירושה" ,לבריאותך!" בהמשך אבקש ממנו שוב ושוב לחזור על
המילה באוזניי ,כי בלי יוצא מן הכלל תמיד עירבבתי את ההברות או
עיַוותי את ההגייה .מעט מאוד מההונגרית ששמעתי בילדותי נשארה