Page 150 - 9322
P. 150
150דבורה פלדמן|
רסיס קטן בה ,ושכדי להרגיע אותה עליי למצוא את השברים הישנים
ולתקנם.
בקנטוריאנושי היו רק רחוב ראשי אחד ,שהתפצל לשני רחובות
קטנים יותר אחרי כיכר הכפר ,וכמה רחובות צדדיים ללא מוצא.
עברנו אותו במהירות רבה מאוד מתוך מחשבה שהוא ארוך יותר,
וברגע שקלטנו שאין יותר בתים ,נאלצנו להסתובב ולחזור לאחור.
סרקתי כל בית ,מחפשת במיוחד את תבנית הברזל הייחודית בשער
שבתצלום שבידי ,אבל כל הבתים נראו דומים זה לזה ,בעלי קירות
מטויחים הצבועים בגוונים שונים של בז' וגגות טרה־קוטה משופעים.
לכולם היו שערים וגנים צמודים.
"אני לא רואה אותו! אתם רואים אותו?" הראיתי להם את התצלום.
התחלתי להתמלא בהלה ,שבאתי עד הנה לשווא ,שלעולם לא אצליח
לזהות את הבית המדויק ,שהוא ודאי כבר מזמן איננו.
"זה הבית ההוא?" שאלה אנג׳ליקה והצביעה שעה שעברנו
בנסיעה איטית על פני בית רעוע ,ששערו חלוד ועקום .הסתובבתי
להביט בניסיון להשוות בינו ובין זה שבתצלום.
"כולם נראים אותו הדבר!" אמרתי" .איך אפשר להיות בטוחים?"
"לא חשוב ",אמר זולטן" .בואו נלך לדבר עם ראש הכפר ,ונראה
מה הוא הצליח לגלות ".הוא התקשר מראש לבשר על ביקורנו ומטרתו.
הסתכלתי עליו בהכרת טובה .איזו סיבה יש לאיש הזה לעזור לי כך?
לא הכרנו זה את זה בשום צורה ,ונראה מאוד לא סביר שנתראה שוב
אי־פעם בתום העלייה לרגל הזאת שלי .מה הוא כבר יכול להפיק
מזה? תהיתי.
משרד ראש הכפר שכן בבניין צנוע אך חדש בצד הכיכר המרכזית.
בפנים חיכו כמה אנשים בתור במסדרון .הם נראו כאילו מחכים
לאיזה מין סיוע או סעד" .צוענים ",אמרה אנג׳ליקה ,מתרגמת לי
את המילה ההונגרית העתיקה לבני רומה וסינטי .מזכירת ראש הכפר
נראתה מעורערת במקצת נוכח הגעתנו .יכולתי לדמיין אותה נרתעת
למחשבה ,שאיזו אמריקנית יהירה מצפה מהם לעצור הכול ולשרת
אותה .היא הורתה לנו להיכנס למשרד ראש הכפר ולהמתין להגעתו.
בפנים ,ישבנו סביב שולחן קטן שהיה מכוסה מפה רקומה כמו המפות
