Page 154 - 9322
P. 154

‫‪ 154‬דבורה פלדמן|‬

‫שגורשה בנפרד ממשפחתה‪ ,‬ולא החזיקה בידיה אח או אחות קטנים‬
‫כשניצבה בפני הסלקציה של ד"ר מנגלה‪ .‬כל מי שהחזיק ילד נשלח‬
‫אוטומטית אל מותו‪ .‬כל משפחתה נרצחה באותו היום‪ .‬היא היחידה‬
‫שצלחה את הסלקציה ונחשבה כשירה לעבודה‪ .‬אבל היא לא סיפרה‬
‫לי שום דבר נוסף‪ ,‬פרט לכך ששוחררה מברגן־בלזן‪ .‬פרק הזמן שבין‬
‫הגעתה לאושוויץ לשחרורה מברגן־בלזן היה סימן שאלה ברוחי‪ .‬איך‬
‫אוכל לפענח אי־פעם את סוד עמידתה ואומץ לבה‪ ,‬אם לא אדע מה‬
‫החזיק אותה בפרק הזמן הריק הזה? אבל הזכרתי לעצמי‪ ,‬שאחרי הכול‬
‫אני רק בתחילת מסעי‪ ,‬ואל התשובות‪ ,‬אם תבואנה‪ ,‬אגיע בבוא הזמן‪,‬‬

                     ‫אם אהיה אמיצה מספיק להמשיך לחקור עד אז‪.‬‬

‫ראש הכפר שאל אם אני מעוניינת להיפגש עם המשפחה היהודית‬
‫היחידה שעדיין גרה בכפר‪ ,‬וחצינו את הכיכר אל בית במצב דומה‪.‬‬
‫ראש הכפר אמר לאישה בת־רומה שעבדה בחצר‪ ,‬שאנחנו מחפשים‬
‫את א ֹוסרי ֶנני‪ .‬זולטן לחש לי שראש הכפר ואוסרי קרובים מאוד‪ ,‬ויש‬
‫להם קשר מצוין‪ .‬היה נדמה שהוא מנסה לומר‪ ,‬שהגזע אינו משחק‬
‫תפקיד פה‪ ,‬במיוחד לא עכשיו‪" .‬היא אחד האנשים האהובים בכפר‪",‬‬
‫אמר ראש הכפר בלהיטות וסימן לאנג׳ליקה לתרגם‪ .‬אוסרי נני הגיחה‬
‫מביתה‪ ,‬אישה זקנה זעירה בעלת עיניים עגולות מאוד השקועות בפנים‬
‫מקומטות להפליא‪ .‬קולה היה לחישה מתפצחת‪ .‬שאלתי אותה אם היא‬
‫מדברת יידיש‪ .‬היא הנידה את ראשה לאות לאו‪ ,‬והסבירה שאביה דיבר‬
‫יידיש אבל היא מעולם לא למדה‪ .‬היא אמרה שאינה זוכרת את סבתי‪,‬‬

     ‫אבל זה כנראה משום שהיתה עדיין קטנה מאוד בזמן המלחמה‪.‬‬
                               ‫"איך זה שיכולת לחזור?" שאלתי‪.‬‬

‫"הם הסתתרו ב ֶל ֶב ֶלק‪ ",‬סיפר לי זולטן‪ ,‬כפר גדול יותר במרחק רבע‬
‫שעה מצפון לשם‪" .‬כל הכפר עזר‪ ,‬והם סירבו למסור אותם לנאצים‪".‬‬
‫"סבתא שלי סיפרה שהיא נולדה בלבלק‪ .‬יש שם בית חולים או‬

                                                             ‫משהו?"‬
‫אנג׳ליקה תירגמה לראש הכפר‪ ,‬אבל הוא הניד בראשו‪" .‬אין שם‬
‫בית חולים שאני יודע עליו‪ ".‬הוא לא ידע לומר לבטח‪ ,‬איזו סיבה‬
‫היתה יכולה להיות לכך שנולדה שם ולא בקנטוריאנושי‪ ,‬שבו גדלה‪.‬‬
   149   150   151   152   153   154   155   156   157   158   159