Page 152 - 9322
P. 152
152דבורה פלדמן|
היא נעצרה מעבר לכביש ונתנה בנו מבט זגוגי כשעברנו .כעבור זמן
קצר נעצרנו מול הבית הרעוע שאנג׳ליקה הצביעה עליו קודם לכן.
הבטתי שוב בתצלום שבידי וראיתי שזה אכן הבית הנכון ,רק מוזנח
מאוד .הוא כלל למעשה שני מבנים :אזור מגורים בחזית ומטבח נפרד
מאחור .למבנה בחזית היה גג פח חלוד מאוד ,וחזזיות כיסו את גג
הטרה־קוטה מאחוריו .שני הגגות נראו כאילו הם עלולים לגלוש
ולקרוס בכל רגע.
מחוץ לשער ישבה על ספסל אישה עתיקה־למראה שרק שן אחת
נראית בפיה ,זרועה נחה על מקל .היא לבשה שמלה פרחונית רפויה
עם כפתורים בחזית ,ועורה החשוף היה גלדני וחום מהשמש.
אני לא הראשונה שבאה לבקר אותה ,היא אמרה לאנג׳ליקה ברגע
שהגענו לטווח שמיעה .היא זכרה גבר צעיר גבוה ששאל אותה את
אותן השאלות לפני שנים רבות.
"זה היה דוד שלי ",אמרתי" .הוא צילם את התמונה הזאת".
הראיתי לה את התצלום ,והיא התנצלה על מצב הבית ,הסבירה
שלא היה ביכולתה לבצע אף אחד מהתיקונים הדרושים .אבל הגן
מאחוריה התפוצץ בצבעים ,וציינתי זאת .היו שם אינספור שיחי ורדים
גזומים בקפידה ולילכים שהציצו מבעד לסלסלי המתכת החלודים
בשער .ספסל שלאורכו עציצי גרניום צד את עיני במיוחד.
"תגידי לה שסבתא שלי נהגה לעשות את זה ",אמרתי לאנג׳ליקה.
"היא היתה שותלת מחדש את הענפים שגזמה".
אנג׳ליקה מסרה את המידע ,והזקנה חייכה והגיבה בלהיטות.
"פעם היא גידלה יותר דברים ",אמרה אנג׳ליקה" .אבל עכשיו היא
זקנה מדי".
אנג׳ליקה נרכנה ופתחה בשיחה בהונגרית .הסתכלתי מעבר לבית.
לא יכולתי להאמין שזה המקום שבו העבירה סבתי את ילדותה,
בכפרון הזעיר הזה .לא ייתכן שהאישה האופנתית והקוסמופוליטית
שהכרתי באה מקומץ בתים נידח ושכוח־אל.
"אז ,היא זוכרת אישה זקנה שגרה פה ",קטעה אנג׳ליקה את חלומי
בהקיץ" ,שהיתה מיילדת .היו לה חמישה ילדים ,ולאחת הבנות קראו
לא ּורה".
