Page 157 - 9322
P. 157
המורדת — אל החופש בברלין |157
שביתם גובל בשטחו .נכנסנו אחריו בדרך עפר אל חומת ל ֵבנים ששער
קטן קבוע באמצעיתה ,וחיכינו שיפתח אותו.
תקוותיי התפוגגו ברגע שהגענו לצדה האחר של החומה .כל מה
שראיתי הוא מגרש ריק ,שהעשב בו היה בעיקרו קש צהוב .ואז הבחנתי
בגדמי מצבות כרותות מציצים בינות לשיחים.
"רוב האבנים נגנבו בידי צוענים לפני שהוא התחיל לטפל בו",
אמרה אנג׳ליקה והאזינה בתשומת לב שעה שהמטפל במקום הסביר
בביישנות" .הן נחשבות בעלות ערך רב בגלל איכות האבן".
"אז כולן נעלמו?" שאלתי.
"כמעט".
הבחנתי בשתיים בקצה המרוחק של בית הקברות ובאחת בפינה
המערבית הרחוקה .התקרבתי לזו הבודדת תחילה ,אבל מקרוב ראיתי
שהכתב נשחק לגמרי .חזרתי לאחור.
"אני לא יכולה לקרוא את זה בכל מקרה ",אמרתי" .לא חשוב; הם
בטח לא פה".
"את לא רוצה להעיף מבט בשתיים ההן שם לפני שנלך?" שאל
זולטן.
"בסדר ",אמרתי והתחלתי לפלס לי דרך בין העשבים.
היכנשהו בסמיכות למצבות התחככתי כנראה בסרפד .מימיי לא
נתקלתי בצמח הזה קודם ,ולא ידעתי איך הוא נראה ,אבל הכאב החד
פשט במהירות סביב קרסוליי ובמעלה השוקיים — הרגשתי כאילו
נשכה אותי מושבת נמלים.
"איי!"
אנג׳ליקה צחקה" .היא דרכה על צ' ֹולאן!" היא אמרה לזולטן.
"אל תדאגי ,דבורה ",הוא אמר" .זה יעבור תוך עשר דקות".
כשהזדקפתי ,הבחנתי שאני עומדת ליד המצבות .ייתכן שרגליי
המעקצצות מנעו ממני לתפוס מיד מה אני רואה .הכיתוב על שתי
המצבות היה קריא לגמרי.
אשת חיל ,פייגה לאה ,נכתב על אחת .הצדקת פייגה פעסל ,נכתב
על האחרת .שתי המצבות הקריאות היחידות בבית הקברות היו של
סבתא־רבתא וסבתא־רבתא־רבתא שלי.
