Page 145 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|145‬‬

‫סוף את האדם שסבתי היתה‪ .‬פתחתי את התיקייה המלאה תצלומים‬
‫ומסמכים והתחלתי להרכיב את הפאזל כמיטב יכולתי‪ ,‬כרונולוגיה של‬
‫תאריכים‪ ,‬מקומות ואנשים‪ .‬אבל נותרו הרבה מאוד פרטים חסרים‪,‬‬
‫וידעתי שאם יש ברצוני להגיע אי־פעם לסיפור המלא‪ ,‬עליי להתחיל‬

‫בהתחלה‪.‬‬
‫בעיניי‪ ,‬היא היתה הדוגמה המופתית לעקירה‪ .‬סיפור גלותה‬
‫ונדודיה נראה לי דחוף יותר מהסיפור שעסק באופן התמקמותה‬
‫בחייה החדשים באמריקה‪ ,‬החיים היחידים שהכרתי אותה בהם‪ .‬מאחר‬
‫שחוויתי גלות משלי עכשיו‪ ,‬ממש נדודים ברחבי העולם בחיפוש אחר‬
‫זהות חדשה‪ ,‬לא היה איש שיכולתי להרגיש קרובה אליו יותר מזכר‬
‫דמותה הצעירה‪ ,‬החוצה נהרות וימים בחיפוש אחר מקום שתוכל‬

‫לקרוא לו בית‪ .‬סוף־סוף היה בידי האישור לדלות את עברה‪.‬‬

‫פירוש הדבר היה לנסוע לצפון־מזרח הונגריה‪ ,‬לאזור שבו נולדה‬
‫וגדלה‪ .‬וכך‪ ,‬בקיץ ‪ ,2013‬בעיצומו של גל חום לא אופייני‪ ,‬יצאתי‬
‫מנמל התעופה אל האובך הלח של בודפשט‪ .‬בירת החבל הצפון־מזרחי‬
‫היתה נירג'האזה‪ ,‬ו ַמ ּכרה בניו אינגלנד קישרה אותי עם נשיא המכללה‬
‫היחידה בעיר‪ ,‬שהגיע עכשיו במרצדס נהוגה בידי נהג להסיע אותי‬
‫לשם‪ .‬ז ֹול ָטן‪ ,‬שהיה סופר ומשורר הונגרי נוסף על תפקידו בראשות‬
‫המכללה‪ ,‬החל ללמוד אנגלית רק שנה קודם לכן‪ ,‬אז תיקשרנו בגרמנית‬
‫המיושנת הרצוצה שלו וביידיש שלי‪ .‬הוא אמר לי אז‪ ,‬שבהיותו בעל‬
‫ראש של סופר ותשוקה לתאר יפה את כל הדברים‪ ,‬כואב לו שאינו‬
‫יכול לתקשר איתי ביעילות‪ .‬אף על פי שהבנו זה את זה כהלכה‪,‬‬
‫חשתי בתסכול שלו‪ .‬גם אותי תמיד הטרידה העובדה שאני מוגבלת‬
‫באוצר המילים שלי‪ ,‬אבל במובן מסוים זה היה גם גורלי‪ ,‬שכן לעולם‬
‫לא אוכל לדבר שוב בשפת אמי עם מישהו שיוכל להבין אותי‪ ,‬וכל‬
‫שפה שאאמץ לי‪ ,‬קשה ככל שאעבוד‪ ,‬לעולם לא תשמש אותי באותו‬
‫האופן‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬זולטן גדל בסביבה של דוברי יידיש‪ ,‬והמשפטים‬

‫שהפכתי פה ושם או הדקדוק הארכאי שלי לא הביכו אותו‪.‬‬
‫"פעם השפה השנייה בהונגריה היתה גרמנית‪ ",‬הוא אמר‪" ,‬אבל‬
‫עכשיו היא בעיקר רוסית‪ .‬אנגלית אפילו לא נמצאת על השולחן‪ .‬אל‬