Page 140 - 9322
P. 140
140דבורה פלדמן|
בגטו שהטילו על עצמם ,בראשות רבנים שניסו למצוא היגיון בשואה
ולפייס אלוהים כועס ,ש ָמחה את אוכלוסייתה היהודית של אירופה.
במשך השנים הקדישה סבתי מעט מאוד תשומת לב לרוחות
הפנאטיות שנשבו סביב ביתה .ברגעים שבהם היתה החצר אחוזה
בציפורני הקיצוניות ,וסבי הביא הביתה חדשות על הידוק המגבלות,
סבתי פטרה אותן במנוד יד ושרה שיר קטן שעה שהפשירה בזהירות
עוגת אגוזים .אני זוכרת שהדברים הקטנים שימחו אותה מאוד .היא
הכינה אוכל יפה וטעים כל כך ,אוכל שכמותו גיליתי מחדש רק
לאחרונה ,במסעדות פריז ומדריד ,אוכל שאזהה מכל עבר בהמשך
כשאחיה באירופה ,וכל הליכה למסעדה תזמן ביקור לא צפוי בעבר
החבוי בין פריטי התפריט .האוכל שגדלתי עליו היה מלכותי וקלאסי
בצורה שאנשים כמעט לא מבשלים בה עוד בארצות הברית ,ומאחר
שאוכל מילא תפקיד מרכזי כל כך בעולמנו ,הגיוני שהחיבור שלי
אליו לא דעך גם אחרי שעזבתי .חיפשתי אחריו כ ֶפתח למכנה משותף
עם התרבות וההיסטוריה של יבשת שלמה.
עם סבתי קישרתי אלגנטיות שאין לתאר במילים ,אפילו אז .לא
היתה אלגנטיות בחיי חסידים ,אבל בה היתה אלגנטיות ,במוצאה,
בסיפור שלה ,בבישוליה שאינם ניתנים לחיקוי .סבתי היתה אירופאית,
ואף על פי שבילדותי לא יכולתי לתפוס עד תום מה זה אומר ,שיוויתי
בנפשי שזה דבר נפלא ,שלא מהעולם הזה .הוקרתי בלבי את תמונותיה
כאישה צעירה לבושת שמלות תפורות־ביד ממשי ותחרה .אהבתי את
מראה קרסוליה הדקים בנעליים עדינות גבוהות־עקב .היה משהו
מרהיב בחינניות ובנינוחות שהוסיפו לאפיין אותה גם בזקנתה ,יציבה
שעמדה בניגוד חריף לתמונה אחרת שמצאתי במגירה שלה ,זו שבה
היא נישאת מתוך ברגן־בלזן על גבי אלונקה בידי הצלב האדום
הבריטי .לגלם יופי אחרי שסבלת את המכוערת שבתקופות ,דבר זה
היה קסם בעיניי .שיערתי שיש דבר־מה רב־עוצמה מאוד בלב רוחה
של סבתי.
בדרכון של סבתי הופיע שמה כאיֶרנקה ,הגרסה ההונגרית לאיֶרנה.
מימיי לא שמעתי איש קורא לה בשם הזה ,אבל גם לי לא קרא איש
בשם הנקוב בתעודת הלידה שלי .שם חילוני היה חלק מנוהג שנועד
