Page 139 - 9322
P. 139
המורדת — אל החופש בברלין |139
בה עוד כאזרחית ,ושום מדינה לא רצתה לתפוס את מקומה .עד
התאזרחותה בארצות הברית השתמשה סבתי בהכרזה הקטגורית הזאת
על היותה חסרת־בית כתעודת חצייה של גבולות וימים .שנים רבות
היתה אדם עקור ,שנסמך על נדיבותם המזדמנת של מדינות מארחות
וארגוני סיוע בינלאומיים.
בסיפורם של היהודים ,כך למדתי ,כולנו למעשה אנשים עקורים.
מוריי טענו כי הפעם האחרונה שהיה לנו בית היתה לפני חורבן בית
המקדש השני בשנת שבעים לספירה .אחר כך אלוהים העניש אותנו
בגלות ,וכך קמה התפוצה .קוללנו בנדודים; עברנו מאזור לאזור,
ממדינה למדינה .בכל פעם שהתמקמנו ושקענו בשגרה נוחה ,היה
קורה משהו שזיעזע את הארץ תחת רגלינו .מסעי צלב ,קוזקים,
טטארים ,נאצים .האדמה רעדה ב־ ,1944ושנים מעטות לאחר מכן
סבתי הגיעה לאמריקה עם דרכון־חסר־המדינה שלה.
בתוך המעטפה החומה היתה שמורה גם כל התכתובת בינה ובין
הסוכנות הממשלתית הבירוקרטית האחראית על תהליך התאזרחותה.
היא כונתה בה .DP3159057באותה עת ,כך סיפרה לי ,עבדה
כמזכירה בוויליאמסבורג .היא לא ציינה את שם החברה שעבדה בה
או מה בדיוק עשתה כמזכירה ,אבל ציינה שחלקה דירה עם שותפות
ברחוב ה ּו ּפר ,ושבלילות התעוררה מהצעקות שפלטו בחלומותיהן
הנוראיים .כולן סביבה היו רדופות באותו האופן .אז היא נתנה את
פרטיה לשדכן.
"אני מוכנה להתחיל בחיים חדשים ",כך אמרה אז .היא רצתה
ללדת ילדים רבים .זה עתה קיבלה את המחזור הראשון בחייה ,בגיל
עשרים וארבע ,והוקל לה .היא איבדה עשרה אחים ואחיות במלחמה.
בסופו של דבר תלד אחד־עשר ילדים .היא לא גידלה את ילדיה
במסגרת אותן המסורות שבהן גידלו אותה הוריה .היא היתה בת הדור
שלאחר המלחמה ,ואם לא ויתרת אז על אלוהים לגמרי ,אזי נמצאת
בדרכך הברורה לקצה השני של הקשת .היא נישאה לחסיד אדוק של
מה שהיה אז תחילתה של תנועה קיצונית .סבי ,שהיה אמנם משכיל
ומצליח בצעירותו ,היה הגבר היחיד שפגשה שהתעקש לשמור על
זקנו המסורתי בעולם החדש .בהמשך עתידים בניהם ובנותיהם לגדול
