Page 144 - 9322

‫‪ 144‬דבורה פלדמן|‬

‫מאוד בתלמוד‪ .‬שכן עכשיו עוקבת אצבעי אחר המשפט הבא‪ַ " :‬עד‬
‫ׁ ַש ַּק ְמ ִּתי ְ ּדב ֹוָרה‪ַ ׁ ,‬ש ַּק ְמ ִּתי ֵאם ְּב ִי ְ ׂשָר ֵאל‪"...‬‬

‫בסיפור דבורה נקרתה לי ההזדמנות הראשונה למצוא השתקפות‬
‫חיובית בראי היהדות‪ .‬באותם ימים ראשונים אחרי עזיבתי‪ ,‬בכל אשר‬
‫פניתי‪ ,‬מישהו או משהו רצו להציג בפניי תפיסה נרכשת של תרבות‬
‫יהודית‪ .‬סטריאוטיפ‪ ,‬בדיחה‪ ,‬אזכור של וודי אלן‪ ,‬אינספור היקרויות‬
‫כאלה של הקרנות זה ּות שמימיי לא הייתי מודעת לה‪ ,‬לפחות לא‬
‫מודעת כפי שהייתי לקיומי בתוך מסגרת היהדות שגדלתי בה‪.‬‬
‫הסיפורים על משה‪ ,‬דוד ושלמה סופרו שוב ושוב רצופי שבח והלל‪,‬‬

‫אבל איכשהו הנשים נשמטו מן הזיכרון הקולקטיבי‪ ,‬ורק צילן נותר‪.‬‬
‫רציתי לרומם את זכרן של הנשים הנשכחות האלה בצורה שלא‬

‫יהיה אפשר להתעלם ממנה‪.‬‬

‫קשה להסביר מדוע התחלתי להרגיש קרובה יותר לסבתי בשנים שבהן‬
‫לא ראינו עוד זו את זו יותר מאשר בכל משך הזמן שבילינו יחד‬
‫בילדותי‪ .‬פעם עמדתי לידה במטבח ועירבבתי בקערות בלילה לעוגה‬
‫ומקצפת‪ ,‬ואולי דיברנו על דא ועל הא‪ ,‬אבל כבר אז נכספתי להכיר‬
‫את האדם שהיתה פעם‪ .‬עד שנכנסתי אני לתמונה‪ ,‬כבר הצטמצמו‬
‫חיי סבתי מאוד‪ .‬לא הכרתי אותה בימי תהילתה‪ ,‬כשגידלה בביטחון‬
‫עצמי רב משפחה של אחד־עשר ילדים‪ ,‬תפרה את בגדיהם ביד על‬
‫פי מיטב האופנה שריגלה אחריה ב"סאקס" וב"בלומינגדייל'ס"‪ .‬היא‬
‫היתה יכולה להסתכל על שמלה ולדעת מיד איך לתפור אותה; היא‬
‫אפילו לא היתה זקוקה לגזרה‪ .‬שכנות לחשו שבעלה העשיר נותן לה‬
‫יד חופשית‪ ,‬אבל הן לא ידעו שההפך הוא הנכון‪ .‬למרות הצלחתו‬
‫הכספית‪ ,‬סבי לא האמין בהוצאת כספים על דברים שבחומר‪ .‬אז היא‬

‫עבדה בפרך‪ ,‬והם הסתירו זאת היטב‪.‬‬
‫סבתי היתה אז כמעט רוח רפאים עבורי‪ .‬אולי משום כך רוחה‬
‫כמו ליוותה אותי בדרכי החוצה‪ .‬לא הרגשתי את הפרידה בחריפות‬
‫רבה מדי משום שתמיד הייתי מחוברת לזכרה‪ ,‬וכל כמה שארחיק‪,‬‬
‫זה לעולם לא ידהה‪ .‬תחת זאת‪ ,‬על ידי שחרורי מן הכבלים שהטילה‬
‫החצר החסידית על מערכת היחסים בינינו‪ ,‬התאפשר לי לחקור סוף־‬