Page 136 - 9322

‫‪ 136‬דבורה פלדמן|‬

‫הגדולים‪ :‬ברטנורא‪ ,‬אבולעפיה‪ ,‬קארו‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬לוריא‪ ,‬ויטל‪.‬‬
‫הגישה המחשבתית שהטקסטים הללו העניקו לנו‪ ,‬על טבעם המעגלי‬
‫והאלגורי‪ ,‬חקקה אותם בחיינו ובגישתנו לחיים‪ .‬היא הוסיפה למלא‬
‫תפקיד חשוב באופן שבו ניגשתי לפתור בעיות‪ ,‬אפילו היום‪ ,‬וקרוב‬
‫לוודאי תוסיף למלאו כל חיי‪ .‬הסיפורים ששמעתי בילדותי‪ ,‬המיתוסים‬
‫והאגדות ששבו את דמיוני‪ ,‬נכתבו כאן‪ ,‬וחוטי עלילותיהם התחפרו‬
‫באדמת הזמן התחוחה ועיגנו אותי‪ ,‬דרך אלפי שנים‪ ,‬לאדמה זרה‪.‬‬
‫יחסיי עם אירופה היו רחבים ורבי־פנים‪ ,‬מורשת שגם לי וגם לבני יש‬

‫זכות לתבוע עליה חזקה‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬כשנחתנו בחזרה בניו יורק‪ ,‬חשבתי על ה ְמכל הריק‬
‫ההוא שסבתי חששה מפניו‪ ,‬שבנוכחותו חשתי כבר בחזרתי הראשונה‬
‫לניו יורק שנתיים קודם לכן‪ ,‬ודימיתי לעצמי שהיכנשהו בקרקעית‬
‫הכלי נסתם חור‪ .‬מוריי בעבר אמרו בשעתם‪ ,‬שכלי אפשר למלא‬
‫רק ברוחניות ובאמונה‪ ,‬אבל אני ידעתי עכשיו שבכלי שלי הושם‬
‫דבר־מה‪ ,‬שלא היה אף אחד מן השניים‪ .‬מגן הדוד שענדתי עכשיו‬
‫לא היה סמל לאמונה או לריטואל דתי; הוא היה משהו עמוק ופשוט‬
‫מזה‪ ,‬סמל להכרת עצמי‪ ,‬להיותי שלמה כשלעצמי‪ .‬סבתי אמרה שכל‬
‫ְמכל‪ ,‬כל עוד יש בו משהו‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪ ,‬ראוי לכך שיפתחו עבורו‬
‫את הדלת‪ ,‬ואי־שם במרחק יכולתי להבחין‪ ,‬ולו בקושי‪ ,‬בפתיחתה‬
‫של דלת כדי סדק‪ .‬הרגשתי שמעבר לה נפרש עולם שלם‪ ,‬עולם‬

‫שמושך אותי אליו בכוח מגנטי‪.‬‬

‫חשוב להסביר‪ ,‬שעל אף שהמשיכה הזאת שחשתי כלפי אירופה‬
‫היתה עזה מאוד‪ ,‬לא היה קל להגדיר אותה אז כחיובית או שלילית‪.‬‬
‫אף שכאשר הייתי בארצות הברית נכספתי להימצא בחו"ל‪ ,‬והפעם‬
‫הראשונה שבה דרכה כף רגלי ביבשת אירופה היתה כצורי לנשמה‪,‬‬
‫לא יכולתי שלא לשים לב‪ ,‬שאחרי ששהיתי בה ימים ספורים רגשותיי‬
‫החלו לבחוש בי‪ ,‬כמעט עד כדי סערת נפש‪ .‬במישור מסוים היה קל‬
‫כמובן להסביר זאת; אף על פי שאירופה היתה בית אבותיי ואטלנטיס‬
‫האבודה ששימשה כסימוכין היחידים להשקפת העולם של סבתי‪,‬‬
‫היא גם היתה המקום שבו התרחש האסון הגדול ביותר‪ ,‬האפוקליפסה‬