Page 132 - 9322
P. 132
132דבורה פלדמן|
תהפוכות גלובליות .רציתי שיצחק יהיה מסוגל להבין זאת ,לזכות
בנחמה הבסיסית שנלווית לידיעה ,שיש לך מקום בהיסטוריה.
בין סביליה לגרנדה ביקרנו בערים ועיירות; היה נפלא להיות
בחו"ל עם בני בפעם הראשונה ,כאילו חלום שלא העזתי לטפח
התגשם אף על פי כן .הראיתי לו את הקתדרלות והמסגדים המפוארים
שניקדו את הנוף האנדלוסי; היינו מרותקים לרקדני הפלמנקו;
נתקלנו בעי ֵזי הרים על מדרונות טרשיים שהפעמונים על צוואריהן
צילצלו ללא הרף; אבל לא פגשנו בשום דבר יהודי ,ולו ברמז .כאן
היה מרכז החיים היהודיים באירופה ,אמרתי לו .האינקוויזיציה
ותוצאותיה הם שהביאו לידי כך ,שהיהודים מפוזרים בכל המדינות
מצפון לכאן .אבל א ֵיה העדות לכך ,ההוקרה המינימלית? כל השאר
עדיין היה כאן; עדויות להשפעות מ ּוריות ומוסלמיות נותרו במקומן
למרות תהליך ההתנצרות; רק עקבותינו נמחו ,וזה ריפה את ידיי עד
מאוד.
החלטתי שניסע לקורדובה ברכבת ,כי ידעתי שהרמב"ם למד וכתב
שם ,וקראתי שפסל הוצב לזכרו בכיכר ציבורית בעיר הרומית העתיקה
שבה התגורר .כשהגענו לכיכר ,התברר שהיא ניצבת כיום בטבורה
של שכונה אופנתית ויקרה .כמו בפריז ,כשביקרתי במאֶרה ,גם זאת
היתה פעם הגטו היהודי ,ועכשיו ניצבה יהירה ומלאה בוטיקים יקרים
יתר על המידה .אף על פי כן הפסל עדיין היה שם ,וכשהצבעתי עליו,
יצחק רקד סביבו בהתרגשות .התמונה שצילמתי באותו רגע יקר עדיין
מצויה ברשותי .לא היה אפשר להכחיש את השמחה הפשוטה שהיתה
גלומה בחוויה הזאת ,שנינו לבדנו חוקרים את העולם ומגלים לבסוף
משהו שהרגשנו כלפיו חיבור אישי.
בהמשך הרחוב ,כך נאמר במדריך הטיולים שלי ,ניצב בית הכנסת
העתיק .עם הגעתנו נכנסנו לחדר הזעיר שהיה אחד משלושת בתי
הכנסת המשוחזרים היחידים בספרד כולה .הוא היה קטן מהדירה
הראשונה שלי .חריתות ותגליפים בקיר האבן שוחזרו ,אבל פרט להם
לא הוצג בחדר דבר מלבד מנורת פליז בתיבה על הבימה.
"למה אין כאן שום דבר?" שאל אותי יצחק .לא ידעתי מה להגיד.
ראינו כל כך הרבה קתדרלות משוחזרות ביד אוהבת ,שכולן היו
