Page 130 - 9322
P. 130
130דבורה פלדמן|
אליו ,שהוא באמת דבר־מה שיש למחוק לגמרי מהרשומות .אבל היא
שכחה את הסתירה המובנית בעצם ההכרזה הזאת באוזניי ,מאחר שאני
הייתי ,בלי שום צל של ספק ,חלק ותוצר של העבר הזה .הניסיון
למחוק אותו היה כמו למחוק אותי .איך היתה יכולה לקוות לנהל
מערכת יחסים משמעותית מכל סוג שהוא עם בת שהגיחה מאותה
ה ִּביצה ממש ,שאותה היא מנסה להדחיק?
במסיבה של יצחק היא מינתה את עצמה לצלמת ,הרגישה בטוחה
יותר בין האורחים כשהיא מאחורי מצלמה ויש לה מטלה למלא.
התבוננתי בה מתחבאת מאחורי העדשה ,תמיד נמצאת שם בשולי
שדה הראייה שלי .תהיתי איך יכול להיות שלי זה ברור ,שעד שלא
אבין את העבר אין לי שום תקווה לעתיד ,ובו בזמן היא עצמה יכולה
לדחות אותו בצורה מוחלטת כל כך? מה הסיבה לכך שאני התפתחתי
בצורה שונה כל כך ממנה ,אם בסופו של דבר ירשתי את הגנים שלה?
הרגשתי כאילו בעצם הנטישה שלה אותי כשברחה ,היא כרתה את
עצמה מעץ המשפחה שציירתי בילדותי .לא היתה אפוא שום תקווה
למערכת יחסים שתצמח בינינו.
החזרתי את תשומת לבי אל יצחק .המסיבה התקדמה יפה מאוד.
אותו אחר צהריים מסוים של ראשית האביב נעשה חם למדי ,והילדים
החליפו לבגדי־ים וצעקו שהם רוצים לקפוץ לאגם .חילקתי את בלוני
המים שהכנתי ,ולפני האגם הצבתי את האתגר להישאר יבשים למשך
תחרות הזריקות .צפיתי ביצחק מתרוצץ בהתרגשות ,זיגוג עוגה מרוח
על פיו ,נראה מאושר בתכלית במרכז תשומת הלב .ידעתי עד כמה
מיוחדת התחושה שלו ,שכל חבריו נמצאים איתו לחגוג כאן .מעולם
לא היינו מחופרים ב ָמקום או בקהילה; זאת היתה הפעם הראשונה
שהיה ביכולתו להרגיש שייכות ,גם אם אני עצמי לא יכולתי.
בשלב ההוא יצחק כבר הבין לגמרי שהוא אחד התלמידים היהודים
המעטים מאוד בבית ספרו החדש בגבעות ניו אינגלנד ,אבל אני
תמיד עודדתי אותו לחלוק את תרבותו ומורשתו עם בני גילו ככל
האפשר .בחגים יהודיים הוא הביא מאפים מסורתיים לבית הספר,
ושוב ושוב התבקש להסביר את תרבותו היהודית לחבריו לכיתה,
