Page 129 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|129‬‬

‫במובנים רבים הייתי שידור חוזר של החיים של אמי‪ .‬אולי משום‬
‫כך תמיד נאבקתי בתחושת חרדה ופחד כשנמצאתי בסביבתה‪ .‬האם‬
‫נגזר עליי פשוט לחיות מחדש את ניסיון חייה ולהעביר אותו הלאה‬
‫לדור הבא במעגל בלתי־ניתן־לעצירה של אומללות? גם את נישואיה‬
‫אירגנו בשידוך בהיותה נערה‪ .‬גם היא נכפתה להביא לעולם ילד עם‬
‫גבר שלא אהבה‪ .‬בשעה שאני גדלתי בעיקר אצל סבי וסבתי‪ ,‬היא‬
‫עבדה בעבודות כפיים כדי לממן את לימודיה במכללה‪ ,‬מעשה שסימן‬
‫את דחייתה הסופית מתוך המשפחה והקהילה‪ .‬אבי הספיק לתת גט‬

‫לשלוש נשים עד שהצליחה להשיג את גירושיה האזרחיים‪.‬‬
‫אמי ואני לא יכולנו לדבר על הדברים האלה‪ ,‬אפילו עכשיו — היא‬
‫דחתה כל ניסיון שעשיתי באומרה שכואב לה מדי לדבר על העבר‪,‬‬
‫אבל שיחה על ספרים היתה המרחב הבטוח שלנו‪ ,‬הדבר האחד שקשר‬
‫אותנו זו לזו‪ .‬היא סיפרה לי שגם היא נהגה להתגנב לספרייה כילדה‪,‬‬
‫למלא את ימיה בספרים מאת סופרים בריטים‪ ,‬כמו סדרת "טירת‬
‫מלורי" של אניד בלייטון‪ .‬גם היא היתה ילדה להורים גרושים‪ ,‬סמל‬

‫לשערורייה בקרב בנות גילה‪.‬‬
‫לא היה לי ספק שאמי מאושרת‪ .‬חייה החלו כמו חיי‪ ,‬התקדמו כמו‬
‫חיי‪ ,‬ואף על פי כן הנה היא היום‪ ,‬ממומשת‪ ,‬משכילה ועצמאית‪ .‬אבל‬
‫תהיתי אם תבטח בי מספיק לדבר איתי סוף־סוף בכנות על העבר‪,‬‬
‫ותעניק לי בכך את סגירת המעגל שנזקקתי לה כדי לאפשר למערכת‬
‫היחסים בינינו להתפתח‪ .‬עד אז נהגנו זו בזו כ ַמ ּכרות בלבד; הקשר‬

‫בינינו היה מלאכותי ומתוח‪.‬‬
‫לא מזמן שאלתי אותה‪ ,‬אחרי שהעליתי מקברו את התיק הישן‬
‫על עברה של משפחתי‪ ,‬מה היא יודעת על אבותיה‪ ,‬משום שתהיתי‬
‫לא רק אם תוכל להשלים את המסמך המטולא שחיברתי‪ ,‬אלא גם‬
‫אם לה עצמה היתה בשלב זה או אחר אובססיה לאותו הצורך הדוחק‬
‫לדעת יותר על ימים עברו כדי לתמוך בהתפתחותה שלה‪" .‬בחיים לא‬
‫היה לי קמצוץ של עניין‪ ",‬היא ענתה בסרקזם‪" .‬למה שיהיה אכפת‬
‫לי מהאנשים האלה? הם היו ּב ּורים ושקועים בטראומה‪ ,‬ואני שמחה‬

‫שהשתחררתי מהם‪".‬‬
‫כן‪ ,‬היא תמיד הבהירה שאינה מוצאת שום ערך בעבר או משיכה‬