Page 124 - 9322
P. 124
124דבורה פלדמן|
לי הרגשה שהם חלק ממני ומ ֲע ָברי .היה יכול להיות מנחם לראות גם
איזה מין חיים יהודיים מודרניים ומשגשגים במקום ההיעדר הקר הזה,
ההנצחה החלולה הזאת.
המשכתי הלאה ,לעבר קצה הרחוב ,שבו איתרתי שלט שכתוב עליו
יודאיקה .אבל החנות היתה סגורה ,והכרזות הממוסגרות בחלון היו
דיוקנאות גסים ולא מחמיאים של יהודים חסידיים מיוזעים שמניפים
משקולות־יד ,חלק מאוסף שכותרתו "א ֹויר ֹו ּביקה" .לחיי הסמיקו
מבושה נוכח העלבון ,שעדיין הרגשתי כאילו הוא על חשבוני ,אף על
פי שאיש לא היה מסוגל לקשור אותי עם הקריקטורות הממוסגרות
ההן.
ואז ,פתאום ,כשכבר עמדתי להסתלק משם כועסת ,שמעתי צליל
מדהים להפליא .זה היה שופר ,רם וצלול ,שבקע מהקומות העליונות
של אחד הבניינים הסמוכים .מיהרתי לעבר הקול ,רועדת מהתרגשות
למחשבה על תפילת ראש־השנה אמיתית וחיה במה שהיה פעם הגטו
היהודי .הייתכן שיש עוד קהילה יהודית במאֶרה ,למרות הכול? למרבה
הצער ,לא הצלחתי למצוא כניסה לבית כנסת בשום מקום ברחוב.
עוברי אורח הביטו בי רצה מפתח אל פתח בסקרנות נבוכה ,הידיים
האוחזות בפלאפל תלויות מול פיותיהם בעודם ממתינים לראות מה
יקרה עכשיו.
ואז ראיתי בחור צעיר ,כהה עור ,בעל שיער עבות ומתולתל מכוסה
בכיפה קטנה ,שתרמיל גב מכביד על כתפיו הצרות" .אתה יהודי!"
קראתי בחדוות ניצחון" .אתה יודע מאין בא הקול?"
הוא נראה מופתע נוכח הבהיל ּות שלי .באנגלית רצוצה הוא אמר,
"זה מה שאני מנסה למצוא .חכי פה ואני אשאל את מוכר הפלאפל".
כעבור כמה דקות הוא הגיח מהחנות ואמר שהוא אינו יודע איפה
תוקעים בשופר המסוים הזה ,אבל נראה שיש שני בתי כנסת לא
רחוק מפה .שני בתי כנסת שלמים? מצאתי את עצמי הולכת בעקבות
הגבר כהה־העור בסמטה אפלולית ותוהה על הסבירות לכך ,שהליכה
בעקבות גבר זר בסמטה תסתיים בסוף טוב .אבל שנייה אחת לאחר
מכן מצאנו את עצמנו במעבר מקומר שהוביל לשתי דלתות ,אחת של
בית כנסת טורקי ,ואחת של בית כנסת אלג'יראי .הוא נכנס ימינה ,אני
