Page 121 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|121‬‬

‫אמי‪ ,‬אבל לא דיברתי בה מאז עזבתי את קהילתי‪ ,‬ושליפתה ממעמקי‬
‫הזיכרון ששם קברתי אותה‪ ,‬מתוך מחשבה שלעולם לא אעשה בה‬
‫שימוש שוב‪ ,‬עוררה בי תחושה כמעט לא טבעית‪ .‬אבל יידיש היתה‬
‫שפת האם של האישה שגידלה אותה‪ ,‬סיפרה לי מילנה‪ ,‬והיא עצמה‬
‫למדה אותה במשך שלוש שנים של שיעורים פרטיים‪ .‬יהודים אחרים‬
‫ביקשו להיטמע עד שלא יהיה אפשר להבדיל בינם ובין שאר הפריזאים‪,‬‬
‫אבל למילנה לא היה עניין במחיקת ההבדלים‪ ,‬כך אמרה‪ .‬היא רצתה‬

‫לדעת מיהי באמת; היא רצתה רשות להיות גאה בזה‪.‬‬
‫כשהרב נשא את דרשתו בצרפתית‪ ,‬מילנה רכנה אליי מדי פעם‬
‫בפעם וסיכמה את הנקודות העיקריות בלחישות ביידיש‪ .‬שאר בני‬
‫הקהילה התבוננו בנו בסקרנות‪ .‬היה ברור שיידיש אינה שפה שהם‬
‫רגילים לשמוע סביבם‪ .‬פעם זאת היתה שפתם של האנשים האלה‪,‬‬
‫אבל היא הלכה בדרך הגטו‪ ,‬ואז נמחקה מהמפה האירופית‪ .‬רק תריסר‬
‫אנשים נכחו בתפילת ראש השנה‪ ,‬אולי החג החשוב ביותר בלוח השנה‬
‫היהודי‪ .‬אפילו היהודים הפשרנים ביותר מופיעים בבית הכנסת לחלוק‬
‫כבוד ליום הקדוש הזה‪ .‬שיערתי שפשוט לא נותרו יהודים רבים כל‬
‫כך בפריז‪ ,‬ולא הייתי מופתעת במיוחד‪ ,‬שכן תמיד ציפיתי שפריז‬
‫תהיה עיר נקייה משרידים יהודיים — למעשה‪ ,‬זה מה שציפיתי למצוא‬

‫באירופה כולה‪ .‬המצב רק אישש את אמונתי‪.‬‬
‫בתום התפילה מיהרנו מילנה ואני למטרו‪ ,‬להספיק להגיע לארוחת‬
‫החג החגיגית שאירחה דודתה בדירת הגן שלה ב ֶּבלוויל‪ .‬נכנסנו לבית‬
‫מהצד‪ ,‬דרך זוג דלתות הזזה שנפתחו אל חצר ירוקה ומבודדת‪ .‬בפנים‬
‫מצאנו חדר מואר ורועש הומה אדם‪ .‬היו שם כעשרים חברים וקרובים‬
‫מכל רחבי העולם‪ .‬לפחות שש שפות התנגנו בו־זמנית‪ .‬האוכל כבר‬
‫חולק והנוכחים החלו בסעודה‪ ,‬ואמנם הבחנתי בגפילטע פיש המ ּו ּכר‬
‫ובגרגירי רימונים‪ ,‬אך היו גם הרבה מאכלים בלתי מוכרים שנראו לי‬
‫אקזוטיים‪ .‬אחד הגברים חבש כיסוי ראש סרוג צבעוני; אחרים חבשו‬
‫כיפות סרוגות לבנות שהשתפלו בצדי ראשיהם‪ .‬מילנה ישבה מולי‬
‫והציגה אותי בפני כולם בצרפתית‪ ,‬אבל אני לא הצלחתי למצוא איש‬
‫לתקשר איתו‪ .‬הזוג לצדי היה ישראלי ודיבר רק עברית; הגבר לימיני‬
‫היה הונגרי ולא דיבר אנגלית או יידיש‪ .‬לבסוף‪ ,‬בחורה צעירה שישבה‬