Page 116 - 9322

‫‪ 116‬דבורה פלדמן|‬

‫ששרועה בקרבת מקום‪ ,‬הנוף מאחוריה אדמת־בור זרועת אבנים על‬
‫רקע ש ֵמי אפר; השתמע ממנו עולם ברברי מכדי שיהיה היגיון כלשהו‬

‫בכל ֵלי מוסר כשלעצמם‪ ,‬או בקיומם‪.‬‬
‫כעבור זמן קצר התבקשו האורחים להתכנס בחדר המרכזי‪ ,‬שבו‬
‫הכין מלחין מאביני ֹון ששמו מרטין ר ֹומ ֶּברג קונצרט לערב‪ .‬צ'לן‬
‫ופסנתרנית התחילו לנגן‪ ,‬וכשהגיעו לצלילים הגבוהים‪ ,‬יכולתי לשמוע‬
‫את הציפורים מחזירות ציוצים בין ערביים‪ .‬בדיוק אז התבוננתי סביבי‬
‫בקהל האנשים שנאסף במקום‪ ,‬ופתאום קלטתי‪ ,‬בהיפוך קרביים‬
‫פתאומי‪ ,‬שהבית מלא ָארים‪ ,‬גרומי עצמות ובהירי צבע‪ ,‬בדיוק כפי‬
‫שסבתי תיארה אותם תמיד‪ ,‬נורבגים‪ ,‬שוודים‪ ,‬אוסטרים‪ ,‬גרמנים —‬
‫כמובן‪ ,‬האנשים שאפשר לצפות שיביעו עניין בעבודתו של א ֹוד יהיו‬
‫הקרובים אליו ביותר מבחינה אתנית‪ .‬לבי החל לדפוק במהירות‪ .‬האם‬
‫אני היהודייה היחידה כאן? תהיתי‪ .‬מישהו שם לב? נמלטתי מהבית‬
‫בבהלה בניסיון להאט את נשימתי באורה העמום של המרפסת בחוץ‪.‬‬
‫מה לא בסדר איתי? מדוע אינני יכולה פשוט להיות אדם בין אנשים?‬
‫האם זאת רק אשליה‪ ,‬כזאת שניטעה בי‪ ,‬או שמא זה אמיתי? שאלתי‬

‫את עצמי‪ .‬וחשוב מזה‪ ,‬איך אוכל לדעת פעם לאשורי?‬
‫ָי ַשנו בדירה של אחד מפטרוניו של ריצ'רד‪ ,‬אני על ספת קטיפה‬
‫אדומה בחדר עבודה עטור יצירות אומנות‪ ,‬הוא על מזרן מתנפח‬
‫בסלון‪ .‬למחרת שוב שמנו פעמינו לביתו של א ֹוד‪ ,‬הפעם לקדם את‬
‫פניו בחזרה מברלין‪ .‬המעגל הפנימי התכנס במטבח להכין ארוחת‬
‫ערב‪ .‬כריסטוף‪ ,‬האוסטרי שהציג את עבודתו של א ֹוד בגלריה שלו‬
‫באוסלו‪ ,‬והלן‪ ,‬אשתו; דייוויד‪ ,‬צייר קיטש מוונציה; וכמה מתלמידיו‬
‫הבולטים במיוחד של א ֹוד‪ּ .‬ב ֹורק‪ ,‬בנו הבכור‪ ,‬הסתובב בינינו בחליפה‬
‫יקרה־למראה‪ .‬לא היתה בי תועלת רבה במטבח העמוס‪ ,‬לכן הלכתי‬
‫לחדר ההסבה המפואר‪ ,‬שבו היתה תלויה היצירה האהובה עליי ביותר‬
‫של א ֹוד‪" Volunteer in Void :‬מתנדב ּבִריק"‪ ,‬דמות שה ּויה בגלקסיה‬
‫מיתית‪ .‬ישבתי על קצה תיבה גדולה והתעמקתי בציור הגדול שעה‬

‫ש ַאפט ּור‪ ,‬בתו הברונטית היחידה של א ֹוד‪ ,‬נכנסה לחדר‪.‬‬
‫היא התקרבה אליי ובאנגלית מהוססת שאלה‪" ,‬זה נכון שאת‬

‫יהודייה?"‬