Page 113 - 9322
P. 113
המורדת — אל החופש בברלין |113
בסופו של דבר היה ריצ'רד לאחד מתלמידיו הטובים והמפורסמים
ביותר של א ֹוד .היצירות שהוציא תחת ידו בהנחיית א ֹוד זכו לתשומת
לב בינלאומית ושיגרו אותו אל עולם שבו אספנים ומבקרי אומנות
כירכרו סביבו ,וגלריות התחרו על הזכות להציג את עבודותיו .זה
היה ניגוד חד לקבלה הפושרת שחווה בתחילת דרכו ,כאשר פטרו
את רעיונותיו כלאחד־יד משום שנעדר את האמינות המזוהה על
פי רוב עם חינוך ומוצא .הזדהיתי מאוד עם ההמצאה־מחדש הזאת,
כפי שתפסתי אותה .שנינו חווינו טרנספורמציה פתאומית ומוחלטת
בחיינו; גם אני פרצתי לעולם הספרות בלי שום הכנה ,ולא בדיוק
ידעתי מה לעשות בהצלחה שלי.
ריצ'רד נשאר עם א ֹוד זמן ממושך בצורה יוצאת דופן ,נסע איתו
לאחוזתו בנורבגיה ומשם בחזרה לפריז ,ובמהלך פרק הזמן הזה הם
פיתחו לאיטם מערכת יחסים עזה של מורה ותלמיד .א ֹוד הפקיד אז את
הפיקוח על ביתו בצרפת בידי ריצ'רד למשך שלוש שנים ,שבמהלכן
צייר ריצ'רד בלי הפסקה .בתקופה שבה הכרתי אותו ,הוא התכונן
בלהיטות לכמה תערוכות ,שכולן נועדו להיות מוצגות בפרק זמן של
שלושה חודשים .הוא הזמין אותי להצטרף אליו לנסיעתו לתערוכה
הקרובה בפריז .מימיי לא שקלתי ברצינות לנסוע לאירופה .זה תמיד
היה מקום מהאגדות ,עולם מיתי .אבל לא היססתי להיעתר להזמנתו.
אחרי שהורדתי את יצחק אצל אביו לחופשת הפסח ,עליתי למטוס
עם ריצ'רד .זכרתי שכשפגשתי את אלי ממש בפעם הראשונה ,שבע
שנים קודם לכן ,ביום שבו התארסנו ,הוא סיפר לי על טיול שעשה
באירופה עם אביו ואחיו הרבים ,כיצד חצו את היבשת בוואן ,עצרו
לבקר בקברי רבנים הזרועים ברחביה ,מניחים אבנים על המצבות,
מדליקים נרות ומתפללים .הזדעזעתי לשמוע שבטיול כזה הוא לא
ראה דבר מלבד קברים .דיברנו על כך שניסע לשם בעצמנו ,אבל
זה מעולם לא קרה .בטעות הנחתי שהוא שותף לתשוקתי לראות את
העולם ,אבל בסופו של דבר לא היה לו שום עניין ,וזה מה שמנע ממנו
להרחיק מעבר לבתי הקברות — לא היעדר הרשות מאביו.
אבל האמת היא גם ,שאלי מעולם לא הבין את האובססיה שלי עם
נקודת המוצא הרחוקה ההיא ,זאת שכל משפחה בחצר באה ממנה.
