Page 117 - 9322
P. 117
המורדת — אל החופש בברלין |117
קפאתי .הרגשתי מואשמת ומסומנת בה בעת ,אבל גם כאילו ציפור
קטנה ועדינה נחתה בטעות על אצבעי ,ועליי לדאוג לא להבהיל אותה
שמא תברח" .איך ידעת?"
"אממ ,בגלל האף שלך?" אמרה אפטור בתמימות ושאלה אם היא
צודקת.
"מי אמר לך שליהודים יש אפים כמו שלי?"
"אבא שלי .האחים שלי תמיד קראו לי היהודייה ,בגלל שיש לי
שיער חום".
אפטור נראתה כמו ליזל מ"צלילי המוזיקה" ,עם עצמות לחיים
ישרות חדות־כסכין ,לסת עדינה ועיניים כחולות חודרות .שיניה זהרו
כפנינים בשתי שורות מושלמות כשחייכה ,אז ניבעה גם גומה שניכרה
אך בקושי באחת מלחייה החלולות.
"לי את לא נראית יהודייה בכלל ",אמרתי וצחקתי" .אז את יכולה
להתנחם בחוות דעת של מומחית".
"אבא שלי שמינית יהודי ",יידע אותי ּב ֹורק ,שהצטרף לשיחה
פתאום .רועד מהתרגשות כשדיבר ,הוא סיפר לי שכשלמד בבית
הספר ,חבריו לכיתה כינו אותו לא פעם "יהודי מזדיין" .הוא אמר
לי את זה כמבקש להשוות בין ניסיון חייו לזה שלי ,כאילו זה המכנה
המשותף לנו.
"כן ",הידהד אחיו הצעירֶ ,א ָדה" ,ואז הם שלחו אותנו לגז ".הוא
אמר את זה במין דיבור ח ֵברי ,כאילו עברנו כולנו איזה טקס חניכה
מקסים ,ועכשיו השתייכנו לאותו המועדון האקסקלוסיבי המיוחד.
מינדין ,הבת הצעירה ,כל כולה תלתלי בלונד־פלטינה ועור שקוף
למחצה ,צייצה גם היא ושאלה" ,זה נכון שגדלת כאורתודוקסית?"
"כן ",עניתי פעם נוספת.
"ראיתי סרט על זה ",היא אמרה בלהיטות.
"אה באמת? איזה?"
"'ה ֵעד' ".והיא חייכה ,מרוצה כחתול הממתין לליטוף.
הסברתי את ההבדל בין יהודים לבני איימיש ,באנגלית איטית
במכוון כדי שמינדין תוכל להבין .המצב התגלגל למבול שאלות
על יהודים חסידיים שהמטירו עליי כל ילדיו של א ֹוד .בעיצומו של
