Page 115 - 9322
P. 115
המורדת — אל החופש בברלין |115
מספרת לה שיום אחד תטייל לה בשאנז אליזה .הרי אפילו את שם
הרחוב לא היתה מסוגלת להגות אז!
כעבור זמן קצר ירדנו אל מנהרות הרכבת ,ושם עלינו לרכבת
הפרברים שתיקח אותנו ל ֶמז ֹון־לאפיט .כשהגחנו אל הדאונטאון של
פרבר מירוצי־הסוסים המפורסם הזה ,נזכרתי שזה המקום שאליו נסע
המינגוויי להמר בממואר שלו" ,חגיגה נודדת" .העיירה הזאת לא
נראתה שונה כל כך מכפי שתיאר אותה .לא היו כאן מדרכות ,רק
אדמה בלתי סלולה; פרסות סוסים טבעו גומות בעשב .עקעקים קיפצו
בלי פחד בכר הירוק ,ושיני ארי צמחו באין מפריע סביב גדרות הבתים.
האחוזה של א ֹוד שכנה ברחוב רחב ויפה ,שממנו היה אפשר
להרחיק רא ֹות עד הגבעות שמעבר ל ֶסן .רק דיוקנו העצמי המצויר על
אריח קרמיקה סימן את הכתובת — לא היה ֵשם על הפעמון .השערים
נפתחו לאיטם לקראתנו ,ונכנסנו בשביל עטור עצים שופעים אל תוך
קרחת יער קטנה ,שממנה היה אפשר לראות סוף־סוף את הבית ,טירה
מפוארת שעצים ושיחים גדלים פרא סביבה.
בפנים היה הבית מרוקן מרהיטים .בכל חדר עשיר וגבה־תקרה היו
תלויות עבודות של א ֹוד; סיור בבית כולו הניב חיים שלמים של הישגים
אמיתיים .א ֹוד עצמו היה באטל ֶיה שלו בברלין למשך התערוכה ,ועתיד
לחזור רק למחרת כדי לארגן את העברת יצירותיו בס ֹופה ,אבל ארבעת
ילדיו — שני בניו ושתי בנותיו — הסתובבו בין האורחים וסיפקו להם
מידע או גביעי שמפניה .כולם היו בשנות העשרה לחייהם ,בעלי עור
זוהר ,מבנה עצמות סקנדינבי ועיניים כחולות שמימיות.
עברתי מחדר לחדר ,צעדיי גבו ֵהי־העקבים מהדהדים על רצפת
האבן .עבודתו היתה מהפנטת; מקרוב ,כוחה הטרנספורמטיבי שם
ללעג את כל הספרים שעילעלתי בהם .בשלב זה גם אני כבר הוקסמתי
מיצירתו של א ֹוד .בחיים האמיתיים הוא הוגלה למעשה מארץ הולדתו,
לאחר שנרדף בהאשמות פוליטיות בהונאת מס .קהילת הקיטש היתה
משוכנעת שמדובר בתחבולה שנועדה לדכא את קולו הביקורתי.
מההתבוננות בציוריו היה לי ברור ,שא ֹוד מחזיק בלי ספק בתפיסת
עולם שונה לגמרי מכל מי שפגשתי בעבר .באחד הציורים ,קבוצה
של אנשים פרימיטיביים־למראה יושבים ולועסים איברי גופה אנושית
