Page 166 - 9322

‫‪5‬‬

‫‪REISE‬‬

‫רייזע‬

‫מסע‬

‫התחנה הבאה במסעי היתה שוודיה‪ ,‬המקום היחיד ששמעתי אי־פעם‬
‫את סבתי מדברת עליו בחיבה טהורה‪ .‬היא העבירה את רוב זמנה שם‬
‫עם חברתה אדית‪ ,‬שהיתה איתה במחנות‪ .‬מעולם לא הורשיתי לפגוש‬
‫אותה והיא לא הורשתה לבקר בביתנו‪ ,‬וזאת בשל מעמדה ככופרת‪.‬‬
‫סבתי הסתירה את דבר הביקורים ההם מכולם מלבדי; היא בטחה בי‬
‫בסיפור חברותן‪ ,‬ואני למדתי שאדית היתה האישה האחרת בתמונה‬
‫ההיא של סבתי‪ ,‬המ ּוצאת מברגן־בלזן על גבי אלונקה שנישאת בידי‬
‫גברים בהירי־שיער נאים וחייכנים‪ ,‬מצמצמת את עיניה בהיסוס‬
‫ובביישנות למצלמה‪ ,‬שכן היא זו שהתעקשה שסבתי עדיין בחיים‪ ,‬אף‬
‫על פי ששכבה שזורה בגופות מאפירות‪ ,‬נשימתה איטית כל כך עד‬
‫שבקושי היה אפשר להבחין בה‪ .‬אדית ליוותה את סבתי בשעת הצלתה‬
‫בידי הצלב האדום הבריטי; הן הפליגו באותה האונייה לשוודיה‪ ,‬שבה‬
‫נשלחה סבתי להחלים מטיפוס בבתי הבראה שהומרו זמנית למחנות‬
‫פליטים‪ .‬עכשיו קלטתי‪ ,‬שבאותם ימים ודאי לא שינה לאף אחת מהן‬
‫שאדית עומדת על סף כפירה באמונתה‪ ,‬ואילו סבתי עומדת לצלול‬
‫ולהיבלע בה‪ .‬נראה לי ברור שהאמונה ודאי איבדה את הרלוונטיות‬
‫שלה בעולם שהמלחמה הפכה על פיו; היא היתה דבר־מה לעסוק בו‬

‫כשהאדמה התייצבה מתחת לרגליים‪.‬‬
‫בהמשך תסביר לי סבתי‪ ,‬שהיו רק שתי ברירות בנות הצדקה אחרי‬