Page 169 - 9322
P. 169
המורדת — אל החופש בברלין |169
לאכול בו ארוחת ערב .אשמח להזמין אותך לארוחה אם לא מפריעה
לך קצת חברה".
הייתי מופתעת אבל זה החמיא לי מאוד .אריק היה שוודי
להפליא — גבוה ורזה בעל מבנה פנים נאה וזוויתי ועיניים בהירות
מאוד .הוא היה יפה תואר בעיניי אבל גם זר ,והרגשתי כלפיו משהו
דומה למה שהרגשתי ,למשל ,בפעם הראשונה שטעמתי לובסטר
בפריז — משיכה לצד עצבנות ואי־ודאות באשר ְלמה ל ַצפות.
יכולתי לחסוך לעצמי את החרדה .מצאתי באריק אדם אינטליגנטי,
עדין ואדיב להפליא ,אדם ששלף את עצמו בצעירותו מאזור ספר כפרי
עני; עכשיו ,בגיל עשרים ושש ,הוא כבר היה שותף זוטר במשרד עורכי
דין ,והסמיק במבוכה כשסיפר לי שלא מזמן זכה במלגת "ו ֹולנ ֶּברג"
כדי ללמוד חוק בינלאומי בסטנפורד .הוא עמד לעבור לשם באוגוסט
והיה נרגש מאוד ,אך גם עצבני .הוא לא הכיר אמריקנים ,אבל מצא חן
בעיניו מה שראה בסרטים ,ואני ,כך אמר לי ,אישרתי את כל הפנטזיות
שלו .הייתי פתוחה וחברותית ,הוא אמר ,בניגוד לשוודים שהוא מכיר;
הישיר ּות שלי מצאה חן בעיניו .שנינו ,כך נראה ,מצאנו חן בזרויות
שזיהינו זה בזה ,זרויות שהיו נתפסות ְּכמובן מאליו אצל כל אחד
מאיתנו בארצו.
אחרי ששתינו די הצורך מהרוזה שהזמין ,התוודיתי שהוא יפה
תואר מאוד בעיניי ,וזה הפתיע אותו עד כדי כך ,שהוא ממש האשים
אותי שאני צוחקת עליו.
הלכנו בחזרה לאכסניה שלי ְּבערב שעדיין היה מעין שלב מוקדם
של דמדומים ,מאחר ששמש החצות הגיעה לשיאה רק עשרה ימים
קודם לכן ,וכשראה היכן אני מתאכסנת הוא היסס קצת ,ואז אמר" ,זה
בטח יישמע לך לא הולם באופן בוטה ,אבל אני לא יכול שלא לציין
שיש לי דירה מקסימה לא רחוק מפה שבטח יהיה בה הרבה יותר נוח,
ובלי ספק הרבה יותר בטוח ,מהסידור הזה".
צחקתי" .אתה מזמין אותי לחזור איתך הביתה?"
"לא! כאילו ,כן .אבל לא לזה התכוונתי!" והוא היה כל כך מקסים
בגמגום שלו ,שלא יכולתי להתאפק ונישקתי אותו.
זאת לא היתה אהבה אבל משהו אחר ,משהו מתוק וקליל ומעל
