Page 27 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|27‬‬

‫ייאמן בינם לבין כל מה שהיה אז‪ .‬התשובות הגיעו בטפטוף מנומס‬
‫ומסויג‪ ,‬והעץ התחיל ללבוש צורה‪ .‬ובאבע צדקה‪ :‬כל עץ מניב פרי‬
‫מושלם בשלב זה או אחר‪ .‬שבעה דורות לאחור מצד הסבא של הסבתא‬

‫של סבתי‪ ,‬מצאתי ָל ֶמד־ָוו ִניק‪.‬‬
‫התגלית הזאת היתה אולי גולת הכותרת של מחקרי‪ ,‬אבל פה ושם‬
‫צצו גם קדושים זוטרים אחרים כפי שבאבע הבטיחה‪ ,‬כמו החכם עמרם‬
‫חסידא‪ ,‬גיבור המלחמה מצד סבי מיכאל בר וייסמנדל‪ ,‬ושאר רבני‬
‫עיירות קטנות שכתבו כרכים דקים של טקסטים ליטורגיים‪ ,‬שאפשר‬
‫למצוא רק בספריותיהם של הלהוטים שבאספנים‪ .‬באבע כבר העלתה‬
‫פעם את אפשרות קיומו של למד־ווניק במשפחתה; בילדותה שמעה‬
‫סיפורים שלא פעם סיפרה גם לי‪ .‬אבל היא מעולם לא היתה בטוחה‬
‫אם אכן היה כזה‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אם באמת נמנה עם אבותיה‪ .‬אז עמלתי‬

‫לשחזר את החוליות הנשכחות בשרשרת שחיברה ביניהם‪.‬‬
‫למד־ווניק היה התגלית הגדולה ביותר שהיתה יכולה ליפול‬
‫בחלקי‪ .‬כמו קלף ג'וקר‪ ,‬שגובר על כל דבר אחר‪ .‬אילנות היוחסין של‬
‫משפחות הרבנים המכובדות ביותר היו כציץ נבול נוכח עץ‪ ,‬עלוב ככל‬
‫שיהיה‪ ,‬אם זה הניב בשלב כלשהו אחד מל"ו צדיקים נסתרים שבכל‬

‫דור ודור‪.‬‬
‫סבתי זכרה אותו כר' ליי ּבלה א ֹושווארי‪ ,‬ולא יכלה להיזכר בשם‬
‫משפחה של ממש‪ ,‬גם משום שהפרידו ביניהם חמישה דורות מצד‬
‫הסבתא־רבתא שלה‪ ,‬וגם משום שלמד־ווניקים נזכרים לא פעם באופן‬
‫זה רק אחרי מותם‪ ,‬לאחר שנשארו אנונימיים בחייהם‪ .‬הוא ביקש שעל‬
‫קברו ייכתב בפשטות‪ ,‬ליי ּבל מן העיירה א ֹושוואר‪ .‬כבר מרחוק ידעת‬
‫שזהו קברו‪ ,‬כך סופר לסבתי‪ ,‬מפני שהיה צורך להקים סביבו גדר‬
‫מיוחדת‪ ,‬לאחר שכל מיני רעות החלו לפקוד את האנשים שהתקרבו‬
‫מדי אליו‪ .‬צריך להיות נקי מחטא כדי לגעת בקברו של למד־ווניק‪,‬‬
‫ומאחר שנדיר מאוד שמישהו יכול להיות כזה‪ ,‬הציבו גדר שתשמור‬
‫על האנשים מפני הסכנה הטמונה באנרגיה הקדושה שריחפה מעל‬
‫ציון קברו‪ .‬ככה הם ידעו‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬שהוא צדיק נסתר‪ .‬גילו את‬
‫זה אחרי שמת‪ ,‬כשכל האלמנות והיתומים שתמך בהם בסתר מצאו‬
‫את עצמם פתאום בלי עזרה‪ ,‬ואז התברר מי היה אחראי לכל מעשי‬