Page 29 - 9322

‫המורדת — אל החופש בברלין ‪|29‬‬

‫למד־ווניק? כשיגיע תורי להציג את העץ המשפחתי בכיתה‪ ,‬העובדה‬
‫שאוכל להצביע על למד־ווניק הקבור עמוק בין שורשי העץ‪ ,‬עתידה‬

‫להשתיק כל ביקורת פוטנציאלית‪.‬‬
‫בלי קשר לכל דבר אחר שהמחקר עוד היה עשוי להניב‪ ,‬הבעיה‬
‫שלי בעצם נפתרה‪ .‬לייבל מאושוואר יבריק במרכז המצגת שלי‪,‬‬
‫וכל חברותיי לכיתה ייאלצו להתעטף בשתיקה אומרת כבוד‪ .‬אולי‬
‫גם תתהינה לגביי‪ ,‬אם ירשתי את הגנטיקה הזאת‪ ,‬ואם נסיבות חיי‬
‫האומללות שימשו רק מעטה מחוכם‪ ,‬שנועד להסתיר את קדושתי‬

‫מהציבור‪.‬‬
‫בתחושה חדשה של ביטחון ושלווה המשכתי במאמציי למלא‬
‫את ענפיו הרחבים של עץ המשפחה שלי‪ ,‬בידיעה שאת חלק הארי‬
‫של משימתי מילאתי בצורה מרהיבה‪ .‬כשהגיע המכתב האחרון מדוד‬
‫מנחם‪ ,‬אחיה הצעיר של סבתי מצד אמי‪ ,‬ועליו חותמת דואר מבני‬
‫ברק‪ ,‬ישראל‪ ,‬לא קרעתי אותו באצבעותיי‪ .‬תחת זאת שלפתי את‬
‫פותחן המכתבים הכסוף של סבי‪ ,‬ושיספתי את המעטפה בזהירות‬
‫בצדה‪ .‬בפנים מצאתי תצלומים מתויגים בקפידה ותרשים משורטט‬
‫בדקדקנות של קשרי משפחה‪ ,‬שעיינתי בו בסקרנות קלה בלבד‪ .‬מאחר‬
‫שלא ידעתי דבר על השושלת של אמי לפני המכתב הזה‪ ,‬הופתעתי‬
‫לגלות את רשת הענפים הסבוכה הזאת‪ ,‬בדים שהשתרעו אל כל כך‬
‫הרבה פינות רחוקות של אירופה‪ .‬אבל מה שהדהים אותי יותר מכול‬
‫הוא‪ ,‬שהענף שהניב את אמי מקורו בגרמניה‪ ,‬פיסת מידע שלא יכולתי‬

‫להרשות לעצמי להציג ברבים‪.‬‬
‫מכל הדברים שאמי יכלה להיות‪ ,‬היא היתה צריכה להיות דווקא‬
‫יקית‪ .‬זה היה ֵשם הגנאי שבו כינינו יהודים גרמנים‪ ,‬שתמיד תפסנו‬
‫כמי שנטשו את יהדותם מתוך בושה ותיעוב עצמי והחליפו אותה‬
‫בזהות תרבותית מאומצת‪ .‬יקים היו ידועים בהפגנת גרסאות קיצוניות‬
‫של תכונות גרמניות סטריאוטיפיות‪ ,‬בהקפדתם על זמנים יותר מאשר‬
‫הגרמנים עצמם‪ ,‬באובססיה לחישובים מדויקים‪ ,‬לתקנות ולסדר‪.‬‬
‫נאמר עליהם שאין להם לב‪ ,‬שבתיהם משוללי חמימות מהסוג ששאר‬
‫קהילות אשכנז נודעות בה‪ .‬יקים דיברו ַדייטשמעריש‪ ,‬דיאלקט יהיר‬
‫ומצועצע של יידיש שלעולם לא יישמע בדיוק כמו הה ֹוכדויטש שניסו‬